קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בסוף הדרך הזאת מחכה לנו כל טוב. אבל האם יהיה לנו טוב במהלכה, לפחות מדי פעם?
תשובתי: כשאתה הולך בדרך הזאת, אתה כל הזמן עולה. אפילו אם אתה ישן בשיעור ולא רוצה לשמוע על מה מדובר. בין אם תרצה ובין אם לא, אתה בכל זאת סופג את ההשתוקקות של החברים והאור המחזיר למוטב פועל עליך. כל חבר שלנו, מכל מקום בעולם, נכלל בכולם ומתקדם בדרך.
אבל אנחנו מדברים על התקדמות רוחנית, איכותית, שאותה אתה לא יכול למדוד בכלים/ברצונות הנוכחיים שלך. האם ילד שהולך לכיתה א' יכול לשפוט על הלימוד רב-השנים שמצפה לו? הוא רוצה להפוך להיות נהג או טייס, ובינתיים המורה אומרת לו לעשות כל מיני דברים חסרי תועלת… הוא אינו רואה את הקשר, ולאחר שהוא חוזר מבית הספר, הוא צועק להורים: "עשר שנים שלמות?! לא אמרתם לי את זה!".
אם תעשה בדיקה איכותית מטרתית, אז תראה שאתה הולך קדימה. רק שבכל פעם מתברר לך כמה עוד חסר לך, מפני שמגלים לך כלים חדשים לתיקון.
כזאת היא הדרך. היא שונה מהדרך שבה הולכים ההמונים, מפני שאתה מתקדם בצורה הכרתית. אתה מבין יותר ויותר שאתה מתקדם בזכות הרגשת החיסרון, שאותו צריך לכוון אל המטרה. וזה ממתיק לך את הדרך. אתה יודע שזה קשה, שצריך לעבוד הרבה, להתאמן, להשקיע מאמצים, אבל בכך אתה מייצב בתוכך את הרצונות הדרושים.
אם אתה רוצה שיהיה לך קל, אז קיימת רק שיטה אחת לקצר ולזרז את הדרך בעזרת הסביבה. אנחנו כל הזמן מסתובבים סביב זה ולא רוצים להשתמש באמצעי הזה…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 10.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה פלוס/מינוס הבורא
העיקר – למצוא את הקו הנכון
השפעה ללא שכר
