קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כעת יש לנו הזדמנות לזרז את זמן ההתקדמות, על ידי בחירה אגואיסטית ברע במיעוטו. כמובן, שאין זו עדיין הבחירה החופשית. הבחירה החופשית מאפשרת לי לבחור את מה שאני רוצה, ואילו כאן מציעים לי ייסורים ותענוגים ואומרים: "תבחר".
בעל הסולם מתאר את שני המדדים: "מר-מתוק" ו"אמת-שקר". אנחנו צריכים לעלות למדרגת האמת במקום השקר, המתוק והמר. מובן לכולם שבחירה חופשית אינה קיימת כאן, אלא יש רק בדיקה: באיזו מידה אני כפוף לשׂכל ובאיזו מידה לרגש. כאן הכול תלוי במה שגלוי לפני ובמה שאינו גלוי, ומה חשוב יותר: אמת או מרירות? – מובן מאליו שאני אבחר בהתאם לכך, כיצד שזה נראה לי.
הבחירה החופשית האמיתית נולדת רק בקבוצה. הקבוצה מהווה את אותו הגורם החיצוני שבעזרתו אני מגלה את ההבנה של האמת החיצונית. באופן כזה ה"אמת" מסמלת שאני חייב להיות נכלל בקבוצה. ובין האמת והקבוצה נמצא נָגָד (R), האגואיזם שלי, הרצון ליהנות. זוהי כבר מערכת בעלת ערך שלם. היא אינה תלויה ביכולת שלי לזהות אמת ושקר, מר ומתוק. כאן אינני חייב להיות מהיר תפיסה או רגיש.
לא משנה, מי מעודן יותר, מי חכם יותר, מי ערמומי יותר או מי בעל מבט מעמיק יותר. הרי אנחנו בוחנים הכול ביחס לקבוצה, ביחס לאיחוד, במילים אחרות, ביחס לבורא.
אני במערכת של טרנזיסטור רוחני: מפעיל אור הזורם ממעלה למטה, במידת האיחוד שלי עם הקבוצה.
וזוהי הבחירה החופשית בשליש האמצעי דתפארת. מצד אחד – אגו, מצד שני – קבוצה, ואני עורך בדיקה לפי הסולם של "אמת-שקר" מעל ל"מר-מתוק", ביחס לעצמי ולקבוצה.
