דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / טיסה לחלל הפתוח

טיסה לחלל הפתוח

שאלה: כיצד אפשרי, שהאדם יכול להבין את גדלות הבורא ואת השגחתו?

תשובתי: מטרת הבריאה כולה היא גילוי הבורא לנבראים כדי להיטיב להם. הבורא מיטיב לנבראים על ידי זה שהוא מתגלה וממלא אותם. הבורא מתלבש בנברא, כלומר, "אור חכמה" מתלבש ב"אור חסדים".

אבל כיצד אפשר לדעת באיזו צורה להתקדם לגילוי הבורא, באילו תכונות מחפשים אותו, באיזה כיוון להתקדם? כיצד בודקים שלא מתרחקים מהדרך האמיתית? לשם כך חייבים להתייצב. אילו אני הייתי בחלל בלי להבין היכן אני נמצא, אז אני הייתי מברר את הכיוון לפי הכוכבים.

כך גם בעבודה הרוחנית, אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר על תופעה, תוצאה, כוח, תכונה, אם אנחנו לא מודדים אותם יחסית למשהו. וחשוב מאוד לבדוק נכון כלפי מה מודדים.

למשל, אנחנו אומדים את ההתנהגות של בעלי החיים שטורפים אחד את השני והיא נראית לנו אכזרית ביותר. אבל, העניין הוא, שאנחנו מודדים אותם בצורה לא נכונה, יחסית לרגש האנושי. לכן, אנחנו מגיעים למסקנות לא נכונות, וכך בכל דבר.

הבעיה היא, כיצד שוקלים כל תופעה? זה הכרחי גם ברוחניות וגם בעולם הזה ולשם כך אנחנו משתמשים במצפן, במדידות, יחידות מדידה של מרחקים ומשקל, תדרים שונים. האנושות יצרה מערכות מדידה כדי לקבוע ולמדוד בעזרתן.

כל עוד לא היו קיימות מערכות מדידה, היה מאוד קשה לאנשים לתקשר ביניהם. נניח, שאני רוצה להחליף את התרנגולות שלי תמורת החמור שלך. כיצד אני מודד כמה תרנגולות הוא שווה? היום לשם כך יש כסף.

ההתקדמות היא בעליית הדיוק המתגבר של המידות שמאפשרות לנו למדוד תכונה כלשהי. בדיוק כך אנחנו מחנכים ילד, מלמדים אותו כיצד להעריך את עצמו יחסית לסביבה, כדי להתמצא נכון במרחב ביחס לרהיטים בחדר, ביחס להורים, לילדים האחרים, ביחס לעצמו.

כשאנחנו נכנסים לעולם הרוחני, אין לנו שום אפשרות להרגיש אותו. כי חסר לנו קנה מידה ואנחנו לא יודעים באיזה כיוון עלינו לשנות את עצמנו ומה לעשות עם התכונות שלנו.

לכן, בלתי אפשרי להתקיים רק בעזרת הכוח הטוב, אלא בעזרת שני הכוחות ביחד. לכן, תמיד יש אור וחושך. כי על הרקע של אור אחד בלתי אפשרי לראות שום דבר, וגם בחושך לא רואים כלום, אלא רק מתוך ההבדל ביניהם. וכך בכל דבר.

כפי שילד קטן מתחיל להכיר תכונות, הבדלים דרך הסביבה הקרובה ביותר שלו, וללמוד בהדרגה לבנות קשרים יותר ויותר נרחבים עד שהוא מכיר את כל האנושות, כך גם אנחנו בונים קשרים בינינו בתוך הקבוצה ומתחילים להכיר את העולם הרוחני.

אחרת אי אפשר. הבורא מתגלה בתוך הקבוצה, ביחסים בינינו. אם היחסים אגואיסטיים, אז אין להם קנה מידה, כי זה כוח אחד בלבד "עזר כנגדו". נחוץ גם כוח הפוך. וכשאני מפתח את כוח ההשפעה והוא מתחיל לפעול כנגד כוח הקבלה, אז אני כבר יכול להתחיל לסובב, לנהל את עצמי ולמדוד את הסטייה.

בחכמת הקבלה כמו בכל מדע אחר, העיקר הוא המדידה: נרנח"י, כח"ב זו"ן, "פרצופים", "מדרגות", "חסדים", "חכמה". כל זה מבוסס על מדידה כמו בכל מדע אחר, משווים בין הדברים וכך מגלים תופעות חדשות.

כתוב, "אל תעשה לך אלוקים אחרים", כלומר, בכוונה מופיעות לפנינו צורות שונות שכלפיהן אנחנו יכולים למדוד ולבנות את הבורא.

כאשר האור אין סוף היה ממלא את המלכות דאין סוף, הוא לא השאיר בה שום צל, אלא הכול רק אור לבן. ורק בזכות זה שמופיעה בתוכה בחינה ד' שהופכת לגסה ורואה את עצמה הפוכה מהאור, אז מתוך ההופכיות הזאת כבר מתחילה המדידה.

לכן, אי אפשר להסתדר בלי "אלוקים אחרים", למרות שהם דמיון, שקר ולא קיימים באמת. אבל אנחנו צריכים אותם כדי לעשות כלפיהם מדידות. כך הבורא משחק איתנו. לשם כך הוא ברא יצר רע ותורה תבלין, "כי המאור שבה מחזירו למוטב".

בצורה כזאת, יש לנו תרי"ג רצונות, וכנגדם קיימים תרי"ג אורות, שבעזרתם אנחנו רוכשים חושים. כי אם יש תרי"ג אורות שממלאים תרי"ג רצונות, אז יש לנו תרי"ג יסודות למדידה. כלפי כל רצון והאור שבתוכו אפשר להעריך ולברר הרבה מושגים קרובים ורחוקים, למצוא באיזה כיוון הם פועלים, בכיוון חסדים או חכמה, השפעה או קבלה.

מסתבר, שאחרי שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו ל"על מנת להשפיע", לפי העיקרון "יתרון אור מתוך החושך", אנחנו מקבלים הזדמנות להכיר את הבורא, אור אין סוף. "אלוקים אחרים" מגיעים מהבורא כדי שאנחנו נכיר אותם ונמקם את עצמנו בעזרתם. בלעדיהם אין לנו שום אפשרות להכיר את הכוח העליון האחד, את "אין עוד מלבדו".

מתוך שיעור על פי מאמר מספר "שמעתי", 09.12.2014

ידיעות קודמות בנושא:
זרם של אור מפער הפוטנציאלים של הכלי
אין רע בלי טוב
אור וחושך: הערכה מחודשת של הערכים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZsuHB

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest