דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / טוב לי, אז מה עוד?

טוב לי, אז מה עוד?

שאלה: האם אנחנו צריכים להיות מושפלים, לפני שמגיעים לחיבור?

תשובתי: אנחנו מושפלים כלפי האגו שלנו, אבל לא כלפי המטרה וההשתייכות לבורא.

שאלה: ובכל זאת, מדוע מפתחים אותנו על ידי ייסורים?

תשובתי: ובמה עוד? בהרגשות טובות אנחנו לא נלך קדימה, להיפך, הן חוסמות לנו את הדרך. כי "טוב" עבורנו, זה תענוג, מילוי. ואם אני מלא, אז אני לא זז מהמקום. זאת התגובה הטבעית של הרצון האגואיסטי שלי. מצד שני, כשרע לי, כואב, אז אני מייד מחפש מוצא.

אדם, הוא האלמנט המרגיש. התענוג מונע ממנו כל פעילות, מונע תנועה לתקופה בלתי מוגבלת. אם טוב לו, אז הוא לא יזוז. ועכשיו "תדקור" אותו על ידי ייסורים או אפילו על ידי חוסר מילוי, והוא מייד יתחיל להביט סביב בחיפוש אחר מקור חדש של תענוגים. אם אי שביעות הרצון עולה על המשמעות הגבולית, האדם מתחיל לזוז.

בדרגת התפתחות של ה"דומם", בכך שנשאר ללא תנועה, הוא לא ממלא את עצמו ורק מפתח רצונות חדשים, עד שהייסורים שמתגברים מחייבים אותו לעבור לדרגת ה"חי". הצמח יודע להיפתח אל השמש, לספוג חומרים מזינים, לנשום, נראה שהנה באה הרגיעה. אבל לא, שוב חסר לו משהו, עוד יותר מאשר קודם. זה מחייב אותו לזוז, לגלות פעילות יתר, כדי ליהנות את עצמו…

כך נברא הרצון לקבל שלנו: מספיק לו להרגיש תענוג או ייסורים, ועל ידי האיזון ביניהם הוא, ללא ספק, יגיע למטרה. לא נדרש לו יותר שום דבר.

התהליך הזה תלוי בגודל הרצון ובייחודיות שלו, הרבגוניות. נניח שאני אגואיסט גדול. המילוי האגואיסטי משתלט עליי, מסתיר את עצמי תחת משא כבד של אלף טון. ואיני יכול לעשות דבר, רק נהנה. כדי להוציא אותי מהמצב הזה, צריך לשלוח לי אלף טון של ייסורים ועוד קילו אחד, כלומר לרוקן לגמרי את הכלי שלי ועוד להוסיף לו שליליות, רק אז אני אזוז מהמקום.

באופן כזה, כאן נפגשים שני הפכים: ככל שאני מפותח יותר, כך הרצון שלי הוא גדול יותר. הוא בכל זאת תלוי מעליי, בכך שדורש עבודה עוד יותר גדולה ובלימת התהליך. לכן אין לנו ברירה, הרצון מגיב רק לתענוגים או לייסורים, ולכן אנחנו נאלצים לעבור דרכם.

אבל מה התועלת בנפילות האלה? תן לי תענוג, ואני מייד קופא במקום, תן לי חיסרון במשהו, ואני אתחיל לזוז. אפשר להשוות את זה למנוע שפועל על זרם חילופין, תחבר אליו זרם קבוע והוא יעצור. כי הקביעות לא ממלאת את החסרונות והמילויים בסדר משתנה של ההתרוקנויות והמילויים שלו. אז מה רוצים ממני, אם התגובה של הרצון שלי ניתנו מלכתחילה. איך אפשר לצאת מתוך המעגל הסגור הזה?

לכן, ליד הרצון מתפתח השׂכל, עוד מערכת מקבילה אחת. היא אוגרת מידע בארכיון שלה, מזהה את הסיבות והמטרות, מעריכה את השלבים שעברו ודנה על המצבים המיועדים. היום, בשלב הרוחני האחרון של ההתפתחות, חשוב דווקא המרכיב השכלי. עד עכשיו דחפו אותנו קדימה בהרגשות, ועכשיו הגיע הזמן של התפתחות הכרתית. ולכן החיבור שלנו מביא לכל אחד חכמה, בכך שמאפשר להתחלף בנתונים, מספק ניסיון רב והבנה עמוקה. בזה אנחנו יכולים להימנע מהרבה צרות. כי השלב הנוכחי דורש שאנחנו נתפתח מהר מאוד ותוך כמה עשרות שנים, אם לא קודם לכן, נשיג את גמר התיקון. והנה תתארו לעצמכם, איזה ייסורים אנחנו עוד נצטרך לעבור.

ולכן, המפתח להתפתחות שלנו, הוא בחינוך, בהבנה ובהכרה, בפעולות שמביאות לאדם הרגשה ומאפשרות להבין אותה. כאן דרושה התפתחות איכותית. וככלל, חשוב לנו מאוד להפיץ את החכמה הזאת. זאת הייחודיות של הדור שלנו.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 09.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לסבול כדי לחיות
האדם שאינו מוותר
סיבה, גורל, תוצאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YS0zL

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest