דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / טוב ליבו הנוקשה של העליון

טוב ליבו הנוקשה של העליון

שאלה: מדוע הבורא כל כך נוקשה עם הנברא, שהוא קובע עבורו חוקים נוקשים ובלתי משתנים? למה הוא לא יכול להיות יותר רחמן, כמו אב לבְנו?

תשובתי: אף ילד לא יכול להצדיק את הנוקשות של אביו. הוא לא מסוגל להבין את אביו עם השכל הילדותי שלו ולראות את התוצאות העתידיות, את התועלת, שמביא לו החינוך. הילד רוצה לשחק מהבוקר עד הערב ולאכול רק סוכריות, לראות טלוויזיה. הוא לא יכול להצדיק את התובענות של ההורים, ולכן שומע להם רק מחוסר ברירה, בכך שמרגיש את התלות שלו בהם, ולא מפני שמכיר בצדקתם.

ברוחניות הכול הרבה יותר מורכב, מפני שאנחנו לא מרגישים עד כמה ההשגחה העליונה נוהגת בנו ברָכּות. בעולמו, הילד לא מהווה הופכיות ישירה למה שהוא עתיד להפוך. אם הילד ממושמע ועושה שיעורי בית, מנקה אחריו, אז ההורים לא יכולים לבוא אליו בטענות, אין יותר מה לדרוש ממנו.

אבל בעולם הרוחני זה לא כך, שם אתה תמיד "עבריין", כי מלכתחילה אתה מגיע לשם עם "כלים שבורים". ואילו אליך מתייחסים בטוב לב, מעבירים לך את שיטת התיקון, מארגנים סביבך קבוצה, כמו גן ילדים עם מטפלת, נותנים כל מיני צעצועים. זוהי עזרה עצומה מלמעלה ורחמנות, שמוותרים לך על כל החטאים ותומכים בך בכול, רק שתוכל להגיע קצת לתיקון ולהבנה.

בעולם שלנו מובן, מה שנקרא, "חינוך קופים", כפייה מכוונת על הילד. אבל בעולם הרוחני הכפייה היא בלתי אפשרית. אני יכול לראות שהתלמיד לא משתנה במשך שנים וחוזר על אותן הטעויות, נופל לאותם הבורות, ולא יכול לומר לו שום דבר. אני בעצמי הייתי כזה וכך זה נמשך לאורך כל הדרך.

כזאת היא הדרך, ואין מה לעשות. עד שהאדם לא יקבע בעצמו לעצמו את מוסר ההשכל, השיטה, את התורה שלו, הוא לא יוכל להתקדם. לא יכולה להיות כאן כפייה, רק הכרה.

לכן אנחנו לא יכולים להתלונן שאנחנו נמצאים תחת שליטה של אבא אכזר, אפילו למרות כל האירועים הנוראיים שקרו בהיסטוריה. אנחנו לא מסוגלים להצדיק אותם מצידנו, אבל אחר כך נראה, שכל הפעולות של ההשגחה העליונה נבעו מתוך אהבה. על אף שבינתיים, מתוך מצבנו הנוכחי לא ניתן להצדיק את זה, אנחנו יותר מדי רחוקים מזה. אבל כאשר האמת תתגלה לנו, אנחנו נראה, לאיזה תיקון עצום זה גרם.

"חוק נתן ולא יעבור", זה אומר, שהחוק הוא אחד. קיימים "אור" ו"כלי", שהם הפוכים זה לזה, וזה כל החוק. ואחר כך, כאשר הם יתכללו זה בזה, אז מתוך ההתכללות הזאת מופיע חוק ההתפתחות, שנקרא חוק של השתוות הצורה. הכול נובע מתוך מחשבה אחת כמו חוק אחד.

בסופו של דבר, אני צריך להגיע למצב, שבו אני ארצה לקיים את החוק הזה מרצוני, בעצמי, כאילו שלא היה יותר אף אחד, שום בורא. כאשר אני בעצמי הוא אותו היוצר שמביט על הבריאה שלו וקובע את החוק שלפיו הוא צריך להתקיים. זה יסמל, שהשגתי השתוות עם הבורא.

מתוך שיעור על אגרת כ"ה של בעל הסולם, 06.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אני רוצה שהבן יבין אותי
האור מכאיב לעיניים שהתרגלו לחושך
הטוב הוא קבוע שאינו ניתן לשינוי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KomoR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest