חרטה מושכת אור

שאלה: אם הכול נעשה על ידי האור, אז מה בדיוק תלוי באדם, בהשגת אהבה לזולת?

תשובתי: האדם צריך להשתדל לעשות את כל הפעולות. לא הכול בהן נקבע על ידי האור, הן גם כן תלויות באדם. הוא משתדל, רואה ומבין שלא מסוגל, ולכן הוא מבקש, צועק ולא מסכים. בזה יש את ההשתתפות האישית שלו: בעבודת הקבוצה על האדם ובעבודת האדם על הקבוצה.

זה נכון שהאורות מנענעים את הכלים, אבל יש כאן שילוב בין האדם לקבוצה והקבוצה עם הרב, ובשילוב הזה בכל זאת ישנו מאמץ פרטי מצד האדם.

למשל, אני מתחיל לעשות פעולות בתוך הקבוצה, אני הולך לעשות תורנות במטבח, על אף שאני בכלל לא רוצה בזה. אבל אני הולך בגלל הבושה כלפי האחרים, מטעם כבוד, אני רוצה שיאהבו ויכבדו אותי. כלומר המניעים שלי הם אגואיסטיים.

אחרת אני מצטער, מתחרט, מפני שעשיתי את זה מטעם האגו שלי ולא פעלתי מטעם עצמי בנטייה להשפעה ואהבה. החרטה מגיעה מאוחר יותר, כאשר אני כבר לא עובד במטבח אלא בזמן הלימוד. כך מצטרפות הפעולות אלו לאלו: הצער שלי מזה שאני פועל בצורה אגואיסטית והפעולות עצמן שבהן האגו עוזר לי. כלומר, היצר הרע עוזר לאדם, "פרעה מקריב את בני ישראל לאבינו שבשמיים".

זה שאנחנו רואים עכשיו בפעולות הרוחניות רווח גדול ורצים לבצע אותן בכך שמצפים לשכר, זה בעצם נעשה בזכות היצר הרע. בלעדיו לא היינו משיגים כלום. אבל אחר כך אני מצטער שעשיתי הכול למען עצמי. והצער הזה מושך את המאור המחזיר למוטב. שני הכוחות הללו פועלים בנו בהרמוניה מלאה, כמו שנאמר: "זה כנגד זה ברא אלוקים". ולכן, מ"לא לשמה", כלומר למען עצמי, באים "לשמה", על מנת להשפיע. הפעולות נשארות אותן הפעולות, רק הכוונה היא שמשתנה.

מתוך ההכנה לשיעור, 04.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האור עובד ללא ימי מנוחה
"איש האור"
ארבעה צעדים עד האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/S9gA8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest