חנך נער…

הכלל "חנך נער על פי דרכו" כלל אינו מסמל שהכול מותר. להיפך, זוהי גישה מאוד נוקשה. "על פי דרכו", משמע בהתאם לנטיותיו. אם הילד מוכשר במתמטיקה, אז אני שם אותו בבית ספר למתמטיקה ומכריח אותו ללמוד בכל האמצעים העומדים לרשותי, ולא נותן לו שום הנחות. ומי שמוכשר בלרקוד, שילמד בחוג לבלט במשטר התואם לכך. "על פי דרכו" לא אומר בשום אופן "כל מה שהוא רוצה". כי אם כן, אז היכן החינוך "חנך הנער"?

ראוי לתת לילדים רק דוגמאות חיוביות. אנחנו הרי נולדים בטבע אגואיסטי, כמו שנאמר על ידי הבורא: "בראתי יצר רע" שכנגדו לא נברא היצר הטוב אלא רק אור התיקון, שניתן להזמינו על ידי לימוד חכמת הקבלה. לכן כשאנחנו מראים לאדם משהו רע ואומרים לו שכך אסור לנהוג, הוא אינו מסכים לכך: זה רע, אך את זה אני רוצה! הוא אינו קושר מילים ומעשׂים: אומר שזה רע, אך עושה. לכן לא כדאי להראות לילדים דוגמאות שליליות יחד עם הדוגמאות הטובות, כדי שהם יעשו בחירה ביניהן. הם אף פעם לא יבחרו בטוב, מפני שבהתאם לטבע שלהם, הם תמיד יימשכו לדוגמה ולפעולה הרעה, למרות הטפות מוסר רבות. וכשהם רואים רק דוגמאות חיוביות ודנים עליהן בצורות שונות, אנחנו מביאים אותם בהדרגה אל הטוב. הרגל נעשׂה טבע שני.

מה נחשב לדוגמה חיובית? – עד כמה כל אחד מחובר עם הקבוצה, גורם להתפעלות החברים שלו, פועל יחד איתם, בכך הוא מהווה דוגמה. והילדים צריכים לדעת כיצד למדוד את עצמם ביחס לקבוצה ולפעולות שלהם. לשם כך צריך לתת להם סקאלת הישׂגים, אחרת הילד לא יודע כיצד להעריך את מעשׂיו. להשפעה לקבוצה צריך להיות ביטוי חיצוני שאותו ניתן לנצל כמכשיר מדידה.

מתוך שיחה על חינוך, 03.12.2010

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DDVUO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest