חלונות בבית

כתבי רב"ש, כרך ג', "שמחם בבנין שלם (ב')": "אם האדם רוצה שעל ידי עבודתו יהיה בנין לה', היינו שה' יגור שם, נקרא זה בנין שלם, מטעם שהקב"ה הוא שלם… שהקדוש ברוך הוא ישפיע להם שמחה, שהיא בחינת שמחה של מצוה, שהיא אור האמונה, הנקרא "באור פניך תבהיקם", אז יוכלו להשלים עבודתם".

היסוד שלנו, חומר הבריאה שלנו, הוא מלכות, הרצון ליהנות. מהחומר הזה עלינו לבנות את הכול, כיוון שאין לנו חומר בנייה אחר. במידה שאנחנו מקבלים כוחות מהאגו שלנו, זה נקרא שאנחנו בונים "בניינים" כדוגמת מגדל בבל והערים המצריות פיתום ורעמסס. הבניינים גבוהים ויפים, אך הם לא גורמים לנו הנאה מכיוון שאנחנו מגלים בתוכם ריקנות.

כך האנושות בנתה את עצמה במשך מאות רבות עד עכשיו, ובסיום ההתפתחות ההיסטורית מתברר שכל מה שהקמנו, אינו משמח אותנו יותר. כן, אנחנו בנינו דברים רבים, אך הכול מלא ריקנות, חסר תוכן וחסר מילוי אמיתי. בתוך המבנים שלנו אנחנו מרגישים את עצמנו מרוקנים יותר מאי פעם. יוצא, שאיננו יכולים לשמח את עצמנו ואת הקרובים במה שבנינו.

מבנה מושלם בלבד יכול לגרום לנו לשמוח, רק כשנרגיש מילוי בתוך הבית שלנו, בתוך הכלי שלנו. כיצד ממלאים את הכלי? כיצד ממלאים את החומר שלנו באור? המבנה צריך להיות חדיר לאור. אנו בונים בית מהרצון לקבל, אך עליו להיות בית לקדושה, בית המקדש. קדושה זו הבינה, אור, השפעה, בית זהו כלי. על הכלי להיות כזה שיכנס בתוכו האור, כלומר נחוצה לו כוונה על מנת להשפיע. כיצד משיגים זאת?

כדי שהבית יהיה מואר אנחנו בונים בו "חלונות", אלו הם חסרונות, רצונות לא ממומשים. אנחנו יוצרים בתוך קירות החומר שלנו פתחי רצונות בדומה לבינה, השפעה, פתיחות – ואז נכנס לתוך זה אור. בצורה כזאת גם קירות וגם חלונות צריכים להשתלב ביניהם, כדי שהבניין שלנו שנבנה מתוך הרצון לקבל, יהיה מצויד בכוונה על מנת להשפיע. אז האור ימלא אותו.

אם ברצוננו לשמוח ולשמח בזמן בניית הבית שלנו, עלינו לתכנן אותו בצורה הקרובה לתכונת הבינה. אנחנו משתפים את מידת הרחמים במידת הדין, יוצרים פתחים בקירות הבית שדרכם יכנס האור לתוכנו. פתחים אלו נראים לנו תחילה כפגמים. הרב"ש מביא דוגמה: האב מביא את בנו לחייט כדי שהוא יתפור לבנו חליפה, והבן רואה שהחייט מתחיל לגזור בעזרת זוג מספרים את יריעת הבד היקרה. נדמה לבן שהבד מקולקל, אך אביו מסביר "הכול בסדר, הוא יתפור לך חליפה שתתאים לך". במילים אחרות, הבד הוא בינתיים רק בד, בסוף הוא יקבל את צורת האדם בתוכו. אך הילד אינו מבין, בעיניו חתכים וחללים בבד נראים כפגמים.

באמת, הודות לחסרונות הללו, אנחנו נקנה לחומר צורה נכונה ואז יתלבש בה האור. במידה שנזכור זאת, אנחנו מוכנים כעת אפילו להודות למומחה על מה שעשה. בעבודת היומיום אנחנו מגלים חסרונות דומים נוספים. בעזרתם, כמו בעזרת לבנים, אנחנו בונים בניין כולל קירות ופתחים לכניסת האור. כשבינה פורצת חור בתוך הקיר, נדמה למלכות שהבית נפגע. במציאות מדובר על גישה שונה, על תכונה שונה לחלוטין שכלל לא מחזקת את המלכות.

כשנבין ששיתוף מידת הרחמים בדין יוצר בנו השתוות לבורא, אנחנו נראה תועלת בסירוב הגשת התענוג למלכות. כשבינה שולטת במלכות, אזי כל קירות הבית יכולים להפוך לחלונות, כלומר לאמץ את תכונת הבינה. בית כזה יתמלא אור במידה שלמה. החומר שלו יזדכך באמצעות תכונת הבינה ולא יישארו בו שום חללים. מבלי להפריע אחת לשנייה, המלכות והבינה תפעלנה כאחד שלם.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 19.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
בוחר, אך לא שולט
שם, היכן ששורה חוסר השליטה
דין ורחמים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest