דף הבית / אהבה / חיסרון מעודף שלמות

חיסרון מעודף שלמות

laitman_2010-03-15_5705_us-70.jpg

שאלה: האם הבורא זקוק לנבראים? לכאורה צריך להיות להיפך, שרק אנחנו זקוקים לו.

תשובתי: אם הבורא לא היה זקוק לנבראים, לשם מה הוא ברא אותם? אך בכוח הטבע שלו, של טוב ומטיב, הוא ברא נבראים, כדי להנות להם, וזה מסב לו תענוג ונחת רוח! כלומר גם לעליון קיים צורך, "חיסרון", רק שהוא לא אגואיסטי, הבורא רוצה להשפיע. נאמר: " יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אחרת, למי אני אתחיל להשפיע, אם אין לו צורך בשום דבר ממני? יש לו רצון ענק, הוא רוצה שאני אהנה! זה חסרון, אך חיובי וטוב.

הרצון של הנברא למלא את עצמו לא היה קיים בהתחלה, ונברא "יש מאין". אולם רצון וצורך להשפיע, היה קיים מלכתחילה. הוא שייך לבורא ולא לנברא. ואת צורת החיסרון הזאת אנחנו צריכים לקבל ממנו, כדי שאנחנו נשתוקק להשפיע ונהיה חייבים לספק בתוכנו את החיסרון הזה, ואם לא משפיעים אז סובלים.

העליון סובל אם התחתון אינו עולה אליו ולא מקבל ממנו. זה נקרא צער השכינה. שאינה יכולה להשפיע, לקרב לעצמה את הנשמות. רק נדמה לנו, שחיסרון זה תמיד משהו רע.

ואם חסרה לי השפעה לאחרים, האם זה רע? ואם לעליון קיים חיסרון, זה סימן שהוא לא מושלם? כן, הוא אינו מושלם באותו המובן שהוא תלוי בתחתונים, אך רק מכוח האהבה אליהם. עד לגמר התיקון יישאר חיסרון, גם בעליון וגם בתחתון.

אך אנחנו שופטים במידת הקלקול שלנו וחושבים, שאם הוא כבר זקוק לנו, סימן, שגם הוא לא מושלם. אך אצל הבורא הנחיצות להשפעה נובעת מעודף שלמות.

הנחיצות של הבורא והנחיצות של הנברא לא נעלמת, אלא גדלה, ובגמר התיקון היא הופכת להיות ענקית! זה לא כמו בעולם שלנו, שאתה מספק את הנחיצות שלך לאהבה, והיא נעלמת – השתוקקנו להיות יחד, התחברנו, וזהו, הרצון נעלם. אכלתי, שבעתי, ואין לי צורך יותר בשום דבר, ארוחה שנייה כבר לא תיכנס לתוכי.

לכן אנחנו מכינים בתוכנו כזה כלי, כזה רצון, שאף פעם לא ייעלם! להיפך, כל פעם אני מרגיש חיסרון יותר ויותר גדול, ומילוי יותר גדול. אך החיסרון, שמתמלא בהשפעה לזולת, אינו מסמל חיסרון ופגם. הוא בעל ערך, מכובד, גבוה! זה כמו שאמא שרוצה להשפיע ולתת הכל לתינוק, מובן שיש לה חיסרון. מהבוקר עד הלילה כל מחשבותיה רק בו, וכך זה מהרגע שהוא התהווה בה. אך האם זה הופך אותה לבעלת חיסרון? להיפך, שניהם יכולים ליהנות זה מזה, וזוהי ההזדמנות למילוי, להתפתחות, לאהבה.

הבורא, הוא כמו אמא שכל הזמן סובלת עבור הילד שלה ורוצה לתת לו כמה שיותר. זה חיסרון גדול שקיים באור, ודווקא על ידו נברא הרצון שקיים בנו. כשהרצון הזה יתגלה במלואו, הוא יהיה בגובה של רצונו של הבורא להשפיע לנו. אולם אין זה משפיל אלא להיפך, מרומם, כיוון שהסיבה לכך היא האהבה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם, 22.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רוצה לראות טוב, תקנה משקפיים
מדוע הבורא צריך אותי?
הוא שברא אהבה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pnnbJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest