דף הבית / חינוך, ילדים / חינוך מחדש של המנהיג

חינוך מחדש של המנהיג

שאלה: בדרך כלל, המנהיגים הם אגרסיביים ביחס לאנשים אחרים. הם "מכים" בצורה נקודתית במקומות הכואבים, וכשמקבלים פידבק הם מייד נעלבים הולכים. וכך בכל פעם.

תשובתי: אם האנשים האלה עדיין לא שומעים על נחיצות האינטגרציה עם האחרים, ולכן ממשיכים להתנהג בצורה כזו, צריך לתת להם איזו "תעלת ניקוז". כלומר, הם יכולים במשך חודשים רבים לשמוע, לרשום, לסכם, לשרטט טבלאות. הם דנים על הכול בצורה טכנית נקייה.

מהמחקרים שלהם הם יכולים לעשות עבודת דוקטורט, אך להכליל בתוכם את כל זה הם בינתיים לא יכולים, הם לא יכולים להשתמש בזה בפועל למעשה. הם צריכים להיות בינתיים בצד, לא בתוך הקבוצה שעוסקת בפרקטיקה, שכבר יכולה להתחיל לממש את השיטה הזאת, את מערכת האינטגרציה. ולהם צריך לתת את האפשרות לעבוד על החומר, מה שאנחנו בדרך כלל עושים.

בכל קבוצה ישנם אנשים כאלה, צריכים להסכים עם זה. הם נוצרו כך על ידי הטבע. בדרך כלל אני נותן להם את העבודה על החומר.

והם עובדים עליו במשך חודשים רבים. הם מחפשים, ממציאים, משווים, מחפשים קטעים מעניינים לפי הדוגמאות, קטעי התיאטרון, הופכים את החומר לשיטתי – כלומר, מבצעים כל עבודה שקשורה לחומר. הם עוסקים בהכנה של דו"חות, מכיוון שכשאנחנו עושים זאת, אנחנו יוצאים לעולם כשאנחנו לומדים איזה שהם אובייקטים שמחוצה לנו: מפעלים, תנועות חברתיות שונות.

בהיותם עובדים על החומר הזה הם מוכרחים לכתוב על הקשר בין כל המקרים החיצוניים שהם צופים בהם בקבוצה. אנחנו נותנים להם לצפות בהקלטת וידאו של הקבוצה בהיותה דנה בקשרים האינטגרליים שלה, שבינתיים טרם ממומשים, כאשר שרואים את כל ההפרעות, הסטיות, אי ההסכמות בין בני האדם. הם מעבדים את כל זה, דנים על זה, מוציאים מסקנות וכו'. העבודה הזאת עם החומר משנה אותם בהדרגה.

בדרך כלל, האנשים האלה הם אנשים עם אגו גדול מאוד, עם הרגשה מוגברת של בושה (אנחנו מבינים שהאגואיזם והבושה זה אותו הדבר), עם דרישה מוגברת כלפי האחרים, ושאינם יודעים לראות את עצמם מהצד. פשוט חסר בהם החלק הזה של הטבע. אך הוא צריך בהדרגה להתעצב בהם דווקא תחת ההשפעה של החומר הזה.

הם עובדים עם החומר, לומדים, הופכים אותו לשיטתי, לאחר מכן מביאים לנו אותו, והמורה, המחנך בודק את זה. מתוך האנשים האלה, בדרך כלל מתאספת כמות מספיקה, אנחנו בונים קבוצה נפרדת ומתחילים לעבוד איתם: מראים להם חומר מסוג מסוים, שלפיו הם עורכים את עבודתם, ולאחר מכן אנחנו עוברים לדיון.

וכאן מופיעים ניואנסים שונים, כשהם בעצמם מתחילים להבין מה חסר להם כדי להיות בתוך הקבוצה, להתקרב אליה, להיות לא שופטים בלתי תלויים, וזה, כשהם חושבים את עצמם למעלה מהאחרים (הם מייד מעמידים את עצמם לדרגת המחנכים!). הם מגיעים בהדרגה להכרה שהם גרועים, נמוכים מכל מי שנמצא בקבוצה, כי האנשים האלה כבר מתחילים להרגיש נחיצות באינטגרציה, מתחילים לראות, לנחש את ההבדל ביניהם. הם יכולים לראות מהצד רק את האחרים, אך לא את עצמם. זאת עבודה.

אבל שוב, אם ישנם בקבוצה אנשים כאלה – הם לא רבים בדרך כלל – אלה יכולים להיות מנהיגים עתידיים, כי עם אותו "חומר הדלק" האגואיסטי העצום שיש להם הם יכולים ללכת רחוק.

אך דרכם ארוכה. הם לא נכנסים מייד לשיתוף פעולה אינטגרלי. לפעמים שנים "הולכות" על כך שהם יתחילו להרגיש את הנחיצות בקבוצה, את הנחיצות לשים את עצמם תחת השפעתה, הרי אחרת הם לא ירכשו את חייהם האינטגרליים בדרגה הבאה, בדרגת ה"אדם", אלא יהפכו בסך הכול למנגנון הצופה מהצד, אך אינו משתנה בעצמו. והרי כל השיטה מסתכמת בשינוי האדם עצמו. וזה מופיע בהם בהדרגה.

אך גם ביחס אליהם אסורה האלימות מסוג כלשהו. הכרת הטבע העצמי צריכה לעבור דרך האדם ולעבור בו בעצמו באופן פרטי, ללא מוסר, אלא רק תחת השפעת ה"רמזים" הללו, כשאתה נותן לו את החומר והחומר פועל עליו.

אנשים כאלה אנחנו מבדילים מהאחרים, אנחנו נותנים להם "ממתק": "כמה מיוחדים אתם".

הקבוצה בכל זאת צריכה להיבנות בצורה פחות או יותר חד-גונית ואותם אנחנו צריכים להפריד לתוך מערכת נפרדת שהם לא יפריעו לאחרים.

ניתן להפוך אותם לעוזרים, אך להיזהר שהגאווה, שמייד תדבר בהם, לא תפגע יותר מדי בהתפתחותם. אנחנו צריכים פשוט לשתוק ברוב הדברים, ולחכות שהם יתחילו להשתנות.

מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה היא מגבר הופך
לימוד אינטגרלי בסגנון של כל אחד
פדגוגיה רב שכבתית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qdVBD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest