קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכול תלוי רק בכוונה. הרי כל אחד יכול לפתוח ספר וללמוד, החל מפילוסוף וכלה באדם שבכלל רואה את הספר הזה בפעם הראשונה ולא מבין בו שום דבר. אבל כל אחד יפרש אותו איך שהוא רוצה.
ההבדל בינינו לבין כל השאר: החכמים, הטיפשים, המדענים, ההיסטוריונים, הפילוסופים ועקרות הבית – הוא בכך שאנחנו, על ידי פתיחת הספר, רוצים לכוון את עצמנו כדי לחדור לתוכו. אני רוצה שהספר הזה יספר לי על עצמי, ואני אגלה בתוכו את העולם שלי.
והקוראים החיצוניים אינם עושים את זה. הם אינם רואים מעבר לאותיות המודפסות, ומחפשים בהן איזושהי חכמה אנושית. ולכן הם עורכים מחקרים שונים על הטקסטים האלה: על מה מדובר שם, במושגים של העולם שלנו: על אילו מאורעות היסטוריים, באיזה סגנון זה נכתב, וכדומה, במידה שבה השכל הגשמי הרגיל תופס.
ההבדל בין הקריאה החיצונית והפנימית הוא, שאתה רוצה להיכנס פנימה ולגלות שם את עצמך, את החיים הפנימיים שלך. אבל אי אפשר להאשים את האנשים על כך שהם ניגשים לספרים האלה (ספר הזוהר, כתבי האר"י ואחרים) בכזאת צורה חיצונית. הרי בינתיים לא התגלה אצלם החיסרון הפנימי, שיכול להיות קשור לגילוי העולם הפנימי.
בינתיים אין להם את הנקודה שבלב, הנקודה ההתחלתית של הקו המקשר, שהיא התחלת הגילוי הרוחני. אם אין לך כזה רצון, לא תוכל לגלות אותו.
כשיש לך את הנקודה ההתחלתית הזאת, האור המקיף כבר יכול להיאחז בה. הוא בינתיים לא יכול להיכנס לתוכה, אלא רק מקיף אותה מכל הצדדים, אבל זה כבר גורם לנו לאבד את השלווה. אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בשדה הכוח של האור שמנער ומטלטל אותנו.
אם אין לי נקודה כזאת, אני לא מרגיש שום שדה, שום אור ושום תנודות. ואז הכול אצלי בסדר. אבל ברגע שבו האור מתחיל לנער את הנקודה הזאת, מייד מופיעה בעיה.
נשאלת השאלה, כיצד האור יכול לנער משהו, הרי הוא נמצא במנוחה מוחלטת? – זה נכון, אבל הנקודה הזאת, הגן הרוחני, מורכב משני חלקים: רשימו דהתלבשות (מידע על האור העתידי) ורשימו דעביות (מידע על הרצון). הם שייכים לשתי מדרגות שונות, ולכן מורגש ביניהם הפער, הדלתא, שמתחילה להתגלות כאשר היא כל הזמן מטלטלת אותנו, לפה ולשם. זה מונע ממני את השלווה, ודורש ממני לממש את הרשימו!
אבל אם עדיין אין לאדם את הדלתא הזאת, הוא פותח את הספר וקורא אותו כמו רומן שמספר על היסטוריה וגיאוגרפיה. כך האנשים תופסים את ספרי הקבלה, ובמיוחד את התורה.
אבל אם קיימת באדם הנקודה שבלב, שעליה משפיע האור העליון, אז הוא צריך לכוון את עצמו מתוך הנקודה הזאת ישר אל האור, כדי שהוא ישפיע עליו ביתר עוצמה. זאת כל העבודה.
האור נמצא במנוחה מוחלטת, וההשפעה שלו תלויה רק ברגישות שלי. לכן אני צריך לחפש איך להעלות את הרגישות שלי דווקא לאור ולא לשום דבר אחר. וכאן המקובלים נותנים לנו עצות: לגדל את המאמצים גם בכמות וגם באיכות. כל חכמת הקבלה מוקדשת רק לשאלה: איך להפוך את עצמי לאלמנט רגיש יותר לאור המקיף.
והעבודה הזאת נמשכת עד לגמר התיקון. כי האור המקיף הוא אור מהמדרגה הבאה, העליונה יותר, שתמיד מקדמת אותנו אליה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לקראת האור!
עולם הרפתקאות שאליו ניתן להיכנס
מה מעורר בי השראה?
