דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חיים רוחניים, זה חידוש נצחי

חיים רוחניים, זה חידוש נצחי

שאלה: למה "כדור הפטל" כל הזמן נעלם, והאמצעי היחיד להחזיק ולהגדיל אותו זה לצאת לקהל החיצוני?

תשובתי: כל פעולה ברוחניות, היא חידוש. גם בעולם שלנו זה קורה כך, אבל אנחנו פשוט לא שמים לב לזה. שום דבר אינו חוזר כפי שהוא היה: כל פעם מתרחשים בירורים ותיקונים חדשים, גילוי חדש של הרע ותיקון שלו לטוב.

ברוחניות לא יכולה להיות עצירה, לא יכול להיות מצב סטטי. כל מצב חייב כל הזמן להתחדש. זה כמו באהבה, כמו ביחסים בין בני אדם, כאשר אנחנו כל הזמן חייבים לדאוג ליחסים שלנו. אם אנחנו רוצים לשמור עליהם, חייבים כל הזמן לפתח ולהגדיל אותם, כי כל פעם מתגלים מצבים חדשים.

בעולם הזה, עד גמר התיקון אנחנו מקבלים מתנה, הנחה, עושים לנו טובה: מגלים לנו את "הכלים השבורים", שהבורא בכוונה המציא כדי שיהיה לנו חומר להתחדשות. הודות לזה אנחנו יכולים לחדש את היחסים וכל פעם לפתח הרגשות.

אבל אם לא הייתה שבירה, אז על סמך מה היינו בונים את החידושים והשינויים שלנו? וכאשר אנחנו עולים ממצבים גשמיים למצבים רוחניים, אז אנחנו רואים, שהרוחניות זה שינויים תמידיים. בלעדיהם העולם הרוחני אינו קיים. אפילו בעולם שלנו, לפי הפיזיקה הקוונטית, האלקטרון אינו יכול להתקיים ללא תנועה.

אם עוצרים אותו, אז הוא ייעלם. כל הקיום של החלקיקים האלמנטריים שמסתובבים סביב צירם במהירויות עצומות ונעים בכל מיני צירים, הוא בתנועה ובשינויים. כל המיקרו עולם עובד בתדרים גבוהים ביותר שמתקרבים למהירות האור.

בחיים שלנו מהירות השינויים גם כן גדֵלה, וכל המכשור הטכני, האלקטרוניקה, המחשבים, הכול עובד במהירות יותר ויותר גדולה. זה אומר על מספר השינויים שאנחנו מסוגלים לכלול ביחידת הזמן, ביחידת ההשפעה. הכול תלוי במהירות, בתדירות שמתרחשת בתוך השינויים.

כל "פרצוף" כולל בתוכו "עשר ספירות", וכל אחת מהן כוללת עוד עשר וכך עד אין סוף. לכן צריכה להיות תדירות מאוד גבוהה בכל פרק זמן, כדי לכלול את כל השינויים האין סופיים האלה מהתכללות הדדית זה בזה וזה בזה, וכולי. לכן השינויים צריכים להיות תמידיים ובמהירות גבוהה מאוד.

לכן, כאשר אנחנו מגיעים ל"כדור הפטל", אז מתחילים להרגיש שזה בלתי אפשרי להחזיק אותו. כאן אנחנו מתחילים להבין את כל הפסיכולוגיה שלנו: אם אנחנו לא עובדים כל הזמן על איזו שהיא הרגשה, איזו שהיא אבחנה, אז היא נעלמת. בחיים האלה זה לא מתגלה בבירור, מפני שאנחנו מהווים תרכובת מיוחדת מבהמה ואדם. והבהמה שבי מתקיימת ללא שינוי, כמו כל יתר הבהמות. ואם הראש שלי עסוק לטפל רק בבהמה שלי, אז אני מרגיש שאצלי הכול בסדר גמור.

אבל אם אני אתחיל לטפל עם הראש שלי באדם שבי, אז שם אני אצטרך את כל השינויים. אז אני אצטרך כל הזמן, ללא הפסקה, להחליט מה יותר חשוב עבורי – הבהמה שבי או האדם? האדם רוכב על החמור או שהחמור רוכב על האדם, מי סוחב את מי?

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 07.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר המקורות יתפשטו החוצה
תעברו, אל תתעכבו!
לחזק את האיחוד או לעכב אותו?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Pg1Sz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest