דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חיים למען הגוף או למען הנשמה?

חיים למען הגוף או למען הנשמה?

לאחר השבירה, תחת השפעתם של הגנים האינפורמטיביים, הרצונות השבורים עוברים דרך מצבים שונים של ריחוק מהרוחניות בדרגות הדומם, הצומח והחי. כך בהדרגה מתברר להם מצבם, עד שהם סוף סוף מגיעים לדרגת "אדם".

ואז הם מתחילים להבין שמישהו הכניס אותם לתוך העולם שלנו, לתוך המצב הזה שבו הם מרגישים את עצמם בתוך רצון מיוחד שנקרא "גוף", כאילו את החלקיק מהעולם העליון זרקו למטה וטבלו בתוך איזה נוזל שבו הוא נשאר.

ועכשיו בפני האדם עומדת דילמה: האם לעבוד למען העולם הזה, למען התוספת שקיבל, לטובת הגוף, או לעבוד לטובת הנשמה? צריך לבחור אחד מהשניים.

וכמובן שהבחירה הזאת אינה תלויה באדם, אלא נובעת מכל הגלגולים שהוא עבר בדרגות הדומם, הצומח והחי, שם הוא היה מברר את מצבו. נשמה שהתקרבה יותר למימוש שלה נקראת "נשמה גבוהה", איתה האדם כבר יכול להחליט שיפעל למען הנשמה ולא למען הגוף.

וכדי לפעול לטובת הנשמה, הוא זקוק לכל העולם הזה שעוזר לו להגיע ליראת ה'. יראה, היא כלי רוחני, רצון המכוון להשפעה. אל תוך הרצון הזה, נכון יותר, אל תוך הכוונה הבנויה מעליו, מתלבשת הארה מלמעלה הנקראת "אור הנשמה".

הכוונה הזאת שנבנית מעמקות הרצון (עביות), "מסך ואור חוזר" – מהווה את הכלי הרוחני של האדם. וכמובן שניתן לפתח אותה רק מתוך העולם הזה, כשאנחנו עולים ממנו למעלה בגובה של 125 מדרגות.

אנשים, שבהתאם ל"רשימות" שלהם הגיעו למימוש הזה, מתאספים יחד. האור העליון פועל על כולם בשווה, אך אם מתגלים גנים אינפורמטיביים, "רשימות", שבשלות לתיקון הן הופכות להיות קרובות מאוד זו לזו ושואפות להתחבר. וכתוצאה מכך, בעולם שלנו האדם מגיע לקבוצה.

אך לאחר שהוא הגיע מתחיל לפעול עליו חשבון אחר לחלוטין שמעניק לו חופש בחירה. הרי מימוש ה"רשימות" האלו צריך להתרחש מתוך רצון האדם.

ואפילו שנאמר "אני ראשון ואני אחרון" ו"אין עוד מלבדו", אך ההכנה לגילוי הזה, להכרת גדלות המטרה הרוחנית מתוך חשכת הגלות נמצאת באופן מוחלט בידי האדם.

וכאן כבר לא ניתן לעשות דבר. האם המשא הזה ייראה כבד או קל לאדם, זה תלוי בגובה המטרה, בהערכה שלו את מי שהוא משרת לו.

אם הוא מזלזל במורה, בקבוצה וכתוצאה מכך גם בבורא, כלום לא יעזור לו. הרי לא ניתן להפריד בין שלושת המרכיבים האלו והם מהווים מרכיבים עילאיים עבור האדם. אם הוא לא מעריך אותם, בסופו של דבר, הוא יסטה מהדרך ויעזוב את ההתפתחות הרוחנית.

ואם הוא יעבוד על זה כשהוא ישקיע את כל המאמצים האפשריים, רק זה יציל אותו. זה יעזור לו לא רק להשפיל את האגו שלו, את שכלו הארצי, את ניסיון החיים שיש לו כביכול ערך, המתגלה כחסר תועלת בפני המצבים החדשים שהוא צריך לעבור, אלא גם ייתן לו כוח, חומר דלק כדי להתקדם בדרך הזו.

הרי זה אפשרי רק בתנאי שגדלות המטרה, גדלות הקבוצה, המורה והבורא הם חשובים לאדם יותר מגדלות האגואיזם שלו.

מתוך שיעור לפי מאמר של הרב"ש, 09.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המטרה שאיתה נתאספנו כאן
אדם או חיה מלומדת?
האם קיים קשר בין הגוף והנשמה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/vlnYM

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest