חיים, זה נקרא התקרבות לאהבה

מתוך מאמר של בעל הסולם: "הקדמה לתלמוד עשר הספירות":

"כמ"ש חז"ל, שהרשעים בחייהם נקראים "מתים", משום שטוב מותם מחייהם, להיות היסורים והמכאובים, שסובלים בשביל השגת קיום חייהם, עולה פי כמה מרובה, על קצת התענוג, שמרגישים בחיים הללו."

אם אנחנו לא מתקדמים לקראת השגת מקור החיים, אז כל החיים הופכים לבריחה מייסורים. כל המחשבות שלנו הן רק על איך להימנע מהרע, מאי נעימויות. ולכן אנחנו לא מתארים לעצמנו את הטוב כמילוי, כי איננו מסוגלים למלא את עצמנו, אלא פשוט מנסים למצוא בין המצבים הרעים איזה שהוא רוגע.

לכן, כל התענוגים שמורגשים על ידינו אינם נמשכים יותר מאשר רגע קט. מסיבה זו אנחנו עוד בחיינו נקראים "מתים", כי מקבלים תענוג לא ממקור החיים האמיתי שעליו ניצבת כל המציאות, כל הבריאה.

מובן, שכל אחד עושה חשבון משלו, ואם הוא יראה כמה ייסורים ומכאובים נפלו בחלקו, כמה הוא טרח וסבל ביחס לרגעים ספורים של תענוג שהביאו לו שמחה ואושר, אז ייצא, שלא היה בשביל מה לחיות. כל החיים האלה יכולים להיות מוצדקים רק כהכנה לקראת העלייה לרוחניות. אבל אם בוחנים את החיים הגשמיים האלה בפני עצמם, אז לא יימצא בהם שום טעם.

אמנם עתה, שזכינו לתורה ומצוות, אשר בקיומה, אנחנו זוכים בחיים האמיתיים, השמחים ומשמחים לבעליהן, כמ"ש: "טעמו וראו כי טוב ה'". כך מרגישים אלה שכבר השיגו את זה. אז מופיעה אצלנו הבחירה בין טוב ורע. לאחר שאנחנו מקבלים את התורה, את הדרך, את העקרונות הרוחניים ואז מתחילים לעבוד בשני קווים.

"וזהו שמסיים הכתוב: "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". שלכאורה הלשון מכופל: "ובחרת בחיים, למען תחיה". אלא הכוונה על החיים בקיום תורה ומצוות. שאז חיים באמת. "משא"כ חיים בלי תורה ומצוות, המה קשים ממוות". כך האדם תופס את ההבדל בין החיים והמוות: חיים, זו התקדמות רוחנית, ומוות, זה חוסר התקדמות. הוא לאט לאט מבין, שהתקדמות מסמלת התקרבות לאהבה, להשפעה, לביטול עצמי, להתעלות מעל לאגו שלו. רק זה נקרא "חיים", ללא שום חשבון על מה שאנחנו מרגישים ברצונות האגואיסטיים שלנו.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 12.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שני שלבים בהתקדמות הרוחנית
שלבי הדרך המביאים להשפעה
השלבים הראשונים של ההתקדמות הרוחנית