דף הבית / חינוך, ילדים / חיים במצב מרומם

חיים במצב מרומם

laitman_2010-11-09-11_9897-2.jpg

שאלה: כשאנשים מעבירים מספר שעות ביום בקבוצת החינוך האינטגרלי, האם יש מקום למוסיקה, לשירים? – אני יודע שבמרכז שלכם יש הרבה מוסיקה, שמחה, מצבים מרוממים.

תשובתי: אנחנו משתדלים כל הזמן להרגיש את עצמנו במצב מרומם, לא לשחק בו, אלא לחקור אותו על עצמנו. כתוצאה מכך, אנחנו מתחילים להרגיש באיזו מידה זה, קודם כל, קשור לטבע בצורה ריאלית, באיזו מידה זה מהווה את מטרת ההתפתחות שלנו, מטרת הטבע.

אם זה לא כך, אם זה נוצר על ידינו בצורה מלאכותית, כמובן שאין לכך שום ערך! ההיפך, זהו רק נזק!

חיבור נכון וטוב של בני אדם, הוא כשלא מדכאים אף אחד וכולם מנסים לעבוד כדי להגיע לאיחוד, זה נותן זריקת אנרגיה חיובית כזאת עצומה, שהאדם לא רוצה לעזוב את זה.

הוא לפתע מגלה שבמצב הזה לא משעמם, במצב הזה לא קשה. אפשר להישאר בו כל הזמן. הוא הולך לישון וקם איתו. הוא מתחיל להרגיש שבמצב הזה נמצאות כל האפשרויות למימוש עצמו – גם עם עצמו, גם עם החברה, גם עם הדרגה החדשה הזאת שהוא משיג.

הוא מתחיל לראות שיחסית למצב הקודם, המצב הנוכחי הרבה יותר רחב, גבוה, הוא פשוט פורש בפניו את כל האפשרות להרמוניה. זה דומה למוסיקאי ששומע איזו מנגינה מזויפת בהשוואה ליצירות של בטהובן או מוצרט.

בדיוק באופן כזה האדם מבחין בהבדל בין החיים הפרטיים הקודמים שלו ואותה ההרמוניה שהוא מגלה. הוא לא מסוגל להתמסר לזה. בהתחלה הוא הרבה פעמים מתעייף מזה, כי זה דורש מאמצים רגשיים פנימיים, אך כעבור תקופה מסוימת הוא לא יכול בלי זה.

לאחר מכן, זה הופך להיות החיים שלו, הצורך שלו, ממש נחיצות. הוא מגלה שכל הטבע גם נמצא בהרמוניה הזאת, ואין שום דבר אחר!

הוא מתחיל להבין שהדרגה הקודמת של קיומו הייתה מופנית רק לדאגה לגוף הפיזי, כלומר זו הייתה דרגת קיום "בהמית". הוא מסכים עם זה, מבין את זה. ודרגת ה"אדם" היא בדיוק אותה הדמות המשותפת שנבנית כאן.

מתוך שיחה מס' 9 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
דמעות של שׂמחה
הפרדיגמה החדשה של היקום
שותפות וביטוי עצמי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest