חופש מדומה ואמיתי, חלק ה' – חיפוש אחר פתרון הבעיה

שאלה: בילדות הייתה לי הרגשה שכל העולם זה סיר, השמיים הם המכסה ואני נמצא בתחתית הסיר כמו חרק קטן. כל הסיפורים שכדור הארץ הוא עגול וגדול, התמוגגו בהשוואה להרגשה הפנימית הזאת של מקום סגור, מלכודת שממנה אין מוצא. מה זאת ההרגשה הזאת?

תשובתי: זוהי הרגשה נכונה מאוד של העולם הסגור שלנו. מה גם שהוא סגור כך, שמצד אחד אנחנו רואים את עצמנו באיזה מרחב עצום, אבל מצד שני החלל הזה הוא מת, אין בו כלום. וגם אם אני אמָצֵא לא על הכדור הקטנטן הזה, אלא בגלקסיה אחרת, זה יהיה אותו הדבר, לא אוכל לברוח מעצמי. רק שסביבי יהיו תנאים אחרים של הטבע הדומם, ומה הלאה?

אנחנו באמת נמצאים ב"סיר עם מכסה", ואם לא נצא מהמצב הזה אז לכולנו מצפה "סוף מר", אין כאן מה לעשות. אבל ההרגשה הזאת עוזרת לאנשים להרהר, למה הטבע ברא אותנו חכמים ופיתח אותנו מאיזה חלקיק דומם עד לאורגניזמים הכי מורכבים, הרי לא יכול להיות שכל זה היה חסר תכלית. ככל הנראה, מאחורי האורגניזם הפיזי, הפנימי והפסיכולוגי (שהוא עוד יותר פנימי), ישנן עוד איזה שהן יכולות ואפשרויות, כוחות ותכונות סודיות שצריכים להתגלות בנו.

כמו שהאדם יצא מתישהו מהקוף, כך גם מהאדם צריך לצאת משהו נוסף בהתפתחות הפנימית שלו. לקראת זה אנחנו הולכים וחכמת הקבלה מסבירה לנו, כיצד לפתח בתוכנו את זה. היום האנושות כבר הגיעה להרגשה של עימות סופי ביחסים ההדדיים שלה, וחייבים לפתור אותו, מפני שהתעמקות מתמדת בכל מיני עימותים בין המדינות והעמים זה מאוד פרימיטיבי, מוגבל, סגור ולא נותן לפרוץ החוצה מה"סיר" הענק של העולם שלנו.

לכן אותו הדחף שמשתלט היום על מאסות יותר ויותר גדולות, יביא אותנו לפתרון הבעיה הזאת. אנחנו רואים לפי הדיכאון השורה בעולם, לפי צריכת הסמים, לפי מלחמות והפרות הסדר האין סופיות, שהאנושות מחפשת מוצא, אבל אינה יודעת מה לעשות. אנשים שוב פונים לדתות ולא מוצאים בהן כלום, כלומר מופיעה התנגדות בהמונים כלפי עצמם.

זהו חיפוש אחר פתרון הבעיה. הוא עמוק יותר מאשר חופש או חוסר חופש. במילים אחרות, אם אני רואה מלפניי איזושהי מטרה שחוסר החופש מספק לי, אז אני מסכים איתו, ואם לא רואה אותו אז זה כבר הסוף. אבל עד כמה המטרה הזאת קשורה לחופש, אנחנו לא יודעים. למעשה היא תמיד קשורה לחופש, אבל היום אנחנו לא יכולים להבין מה זה.

בהתאם לחכמת הקבלה, אם אתה רוצה להיות חופשי, אתה צריך להפסיק לדאוג להתעמקות פנימית לתוכך, ולהתחיל לעבוד מחוץ לעצמך, למען אחרים. כשבמקום לדאוג לעצמך תתחיל לדאוג לאחרים, במקום לאהוב את עצמך, לאהוב ולהרגיש אותם, ורק הם יהפכו להיות מקור הדאגה והאהבה שלך, המחשבות והדחפים שלך, אז תהיה חופשי. ממה? מעצמך. רק במקרה הזה יש לנו אפשרות לצאת מעצמנו. מפני שאחרת אנחנו כל הזמן מרמים את עצמנו, טוענים שאנחנו לא אגואיסטים, אנחנו חופשיים וכדומה. מאחר והאגו סוגר אותנו ב"סיר" הכללי, אז טבעי הדבר שהוא אדון העבדים פה.

המשך יבוא…

מתוך תוכנית הטלוויזיה "הדור האחרון" מס' 8, 11.6.2015