חופש בחושך

כאשר האדם מתחיל ללמוד, הוא צריך לעבור את כל השלבים, לעלות וליפול, כדי להרגיש איך עובדים עליו. צריך להתחיל לעבוד ולהתמודד עם זה. אי אפשר כל הזמן לצעוק: "למה עזבתני, למה אני שוב נמצא בחוסר אונים, בייאוש ובחושך?".

המצבים האלה ניתנו לנו מלמעלה, ודווקא על ידם אני מתקדם אם אני מעבד אותם נכון. אני חייב לקבל התרוממות, התעוררות, כוח ותמיכה מהקבוצה ולעבוד נכון נגד החושך, כלומר להפוך את החושך לאור.

החושך הזה הוא טוב, כי במידה שיש חושך אני מקבל בחירה חופשית. אני יכול להיות חופשי! ואם מאיר לי האור, אז אני בטוח נמצא בהשפעתו. האור יותר גבוה ממני, הוא בא, משפיע עליי, משבית אותי ואני אעשה כל מה שהוא ירצה.

אני כמו בובה על חוטים, שמשחקת וקופצת כל עוד מושכים בחוטים שלה, זה האור. וחושך מסמל, שבעל הבית עזב את החוטים שלי ואני נופל ללא תנועה. אני יכול לקבל התעוררות מהסביבה ולשחק כך, כמו שאני נפעל על ידי בעל הבית.

אבל את זה אני אשחק בעצמי. ודאי שאני אקבל כוח מהחברה, אבל רק באותה מידה שאני אשקיע את הכוחות שלי ואז אתחיל לחיות. זה כבר אני שפועל בעצמי, בדומה לאופן שהבורא ניהל אותי.

פעם הוא מנהל אותי ופעם אני. בחושך, זה דווקא אני, ובאור, זה לא אני, זה הוא. כך אני עובד, עד שהופך את הלילה ליום, כדי שזה יהיה אני בעצמי ולא הבורא. אני עולה רק להשפעה ולא חשוב לי מה משפיע עליי, חושך או אור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אור שמציל ומטביע אותי
ואז מגיע השחר
"אני ישנה וליבי ער…"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PLHCF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest