חופש או חשבון?

"מותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה. זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן." (בעל הסולם מאמר "החרות".)

בהמה לא רואה מטרה רחוקה, ואילו האדם רואה.

"אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא. שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים."

אם אנחנו לא מקבלים, אז לא טוב לנו. בעיקרון, אין כאן שום בחירה חופשית בשום דבר שסובב אותנו. אנחנו כמו מכונות שהופעלו לפי אלגוריתם מסוים, כדי לבחור בכל רגע של זמן מצבים אופטימליים לפי ההבנה והתכונות שלנו, לפי כל מה שיש בנו.

מה זה אומר מצב אופטימלי? מה שנראה לנו חיובי: כאשר יותר טוב לי, יותר נעים, נוח ובטוח. למעשה כל זה מותנה ואין לזה שום שייכות לאמת. אין שום חופש. אני בוחר, מפני שכך אני מתוכנת, כך נוצרתי: את זה אני אוהב ואת זה לא ואין לי לאן לברוח מזה. תראה איך אנחנו יושבים למשל כל אחד בפוזה הנוחה לו. אבל אם היינו עוברים לכורסה אחרת, אז היינו בוחרים בפוזה אחרת. אבל בעיקרון, איך אנחנו יושבים או מחזיקים את עצמנו, נקבע מבפנים. אנחנו לא בוחרים את הדברים האלה.

"אבל האמת שאין כאן יותר מחשבון", כאשר אנחנו עושים מאמצים מסוימים ודורשים בתמורה טובות הנאה. כמו אדם שהולך לניתוח כירורגי, ומשלם עליו הרבה כסף, או שהוא מוכן להתייגע כדי ללמוד מקצוע מועדף. "ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים." נניח, שעבדתי קשה והשקעתי בבורסה סכום של 100,000 דולר. בסופו של דבר קיבלתי במקום 100,000 דולר 120,000. זה כביכול טוב. אבל אחר כך אמרו לי, שהייתי צריך לקבל 200,000 דולר. והנה אני סובל.

כלומר הכול תלוי בגורמים רבים. אבל בעיקרון, הרווח המשוער, זה הדבר העיקרי שמשפיע על הרגשתנו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 12.05.2019