דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חדר של צחוק ודמעות

חדר של צחוק ודמעות

הבורא אומר למשה "בוא אל פרעה" (ביחד). "גם אני אבוא איתך כדי לשנות את הטבע שלך ולהופכו מקבלה להשפעה. עליך רק לבקש זאת ממני". אבל הוא לא מוסיף "לך, תתחבר עם הקבוצה, כי בלי זה אני לא אתגלה", כיוון שזה ברור מאליו.

אם האדם לא נכלל במרכז הקבוצה ולא מתחבר עם החברים, אז הוא לא יכול לפנות לבורא. הבורא נמצא במרכז הקבוצה. לבד לא פונים לבורא אף פעם, אלא רק דרך החיבור עם האחרים.

משה הוא הדמות הכללית של הקבוצה. לכן הוא נקרא מנהיג העם, שמסמל את הסיכום הכללי, את אחדות הקבוצה. לכן, יש לו קשר עם הבורא והוא יכול להתפלל ולבקש ולעשות הכול עבור כל העם.

כדי להתחיל בתהליך של תיקון הנשמה, אני חייב לתאר לעצמי שאני קשור עם כולם ביחד לדמות אחת. הכול מתחיל מכך שאנחנו משתדלים להתחבר ומגלים שלא מסוגלים לעשות זאת, כפי שנאמר "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". הכניסה למצרים מתחילה מהגילוי שאנחנו לא מסוגלים להתחבר, לא רוצים אותו בשום תנאי, מוכנים למכור את האח היקר יוסף, העיקר לא להתחבר.

כך מתחיל להתגלות הטבע האגואיסטי האמיתי בתוך האדם, ש"טוב לי מותי" מאשר להשפיע, לאהוב את הזולת ולדאוג לו. וזאת רק ההתחלה, רק הכניסה למצרים. אחרי זה יש עוד ארבע מאות שנה של עבודת פרך, כלומר, בכל עובי הרצון להנות. עלינו לעבד את כל שכבות האגו שלנו, כדי להחליט בסופו של דבר, שבכל זאת אנחנו רוצים להתחבר.

עוברות שבע שנות רעב, מכות מצרים, מפני שאנחנו רוצים להתחבר ולא מצליחים, מנסים עוד ועוד ללא הצלחה. עד שבסופו של דבר נתייאש ונזעק אל הבורא "הצילו!", נרגיש חיסרון עצום בעזרת ה'.

אבל תמיד מדובר על החברה, ולעולם לא על אדם בודד. אם מספרים על אישיות כלשהי, אז רק מבחינת החיבור שלה עם הכלל בצורה מיוחדת ומסוימת שלה. לכן, מופיעות דמויות כמו בספר הזוהר: רבי יוסי, רבי אבא, רבי אלעזר, רבי שמעון. לא משנה מי זה, כי מדובר רק על מידת הקשר שלו עם האחרים.

כך גם הסיפור על משה ויתרו, על הסנה הבוער. מסופר רק על הכלל, ולא על האדם שברח למדבר. לאן הוא יכול היה לברוח מהאגו שלו? מסופר על האדם שנמצא בתוך הקבוצה. התורה מספרת רק על היחסים בינינו, הכול "נשאר במשפחה", בתוך הקבוצה.

זה כמו אופרת סבון שכל ההתרחשויות עוברות בחדר אחד. על ה"חדר" הזה מדובר, הכול קורה שם: מופיע המדבר, המלחמות, קריעת ים סוף, הכול בתוך אותו החדר, ביחסים בין האנשים.

אחר כך אנחנו נגלה שבאמת אין שום דבר חוץ מזה! כל המציאות שאנחנו רואים עכשיו היא דמיונית, שקרית, מדומה. אבל, למעשה, אנחנו רואים איחוד מרוסק, שבור, מחולק לחלקים שמרוחקים זה מזה. זאת תמונת העולם שלנו, במקום אדם אחד יש המון אנשים, צמחים, בעלי חיים, אין ספור צורות קיום שונות. כך נראות לנו ארבע הבחינות של רצון אחד, הויה אחת.

אבל, אם האדם רוצה לתפוס נכון את המצב, אז עליו לדעת שרק בתוך הקבוצה יש לו הזדמנות לראות את האמת. הקבוצה היא כמו מיקרוסקופ, מכשיר, שאם מסתכלים דרכו אפשר לראות מה קורה. אין לנו מכשיר אחר בכל המציאות. על ידי גיבוש יותר ויותר גדול בין החברים, כלומר, על ידי בחירת סביבה יותר ויותר טובה, האדם מכוון יותר ויותר טוב את המכשיר ומתקרב יותר לאמת.

מתוך שיעור על פי מאמרו של רב"ש "בוא אל פרעה – א'", 25.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משה, זה מרכז הקבוצ
הנשמה הכללית שלי ושלנו
עבדות מודעת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/XVLpY

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest