חברים, תדליקו את האור!

שאלה: לעיתים קרובות אנחנו אומרים שצריך לשחק בקבוצה את המצב שאנחנו רוצים להגיע אליו. מהו המשחק הזה?

תשובתי: המשחק הוא תמריץ להתקדמות. לכן אנחנו משייכים את המשחק לילדים, כי הם הרי גדלים ונמצאים בשלבי ההתפתחות. ומי שמפסיק לשחק, כבר אינו מתפתח.

בכל פעם שאני מסדר את עצמי במצב הנוכחי שלי ומצייר לפניי תמונה כלשהי, דמות עתידית כלשהי שאליה הייתי רוצה להגיע, אז המעבר מהמצב האחד לשני נקרא משחק. הרי אני משחק את הדמות העתידית הזאת ורוצה להימצא בה, לרכוש את הצורה שלה.

במשחק אנחנו בדרך כלל מתארים לעצמנו איך היינו יכולים להצליח, לנצח, להגיע משהו. יש משחק חיצוני, איך להשיג הישגים חיצוניים כלשהם, ומשחק פנימי יותר, שבו אני מגיע לשינויים בתוך עצמי. אך בשני המקרים, מדובר במשחקים.

לכל דבר שמתפתח תמיד יש את המצב הרצוי והמצב המצוי, ההשערה מהי המטרה העתידית וההשתוקקות אליה. כך זה קורה גם בדרגות הצומח והחי, ולא רק בדרגת האדם. בצומח מתקיים משחק בתוך התאים שלו, והבהמה משחקת בעצמה או עם בהמות אחרות, וכך פועל גם האדם ברמתו הפיזיולוגית.

ואדם, שנקרא "אדם", שרוצה להידמות לבורא, משחק בדיוק במשחק הזה: איך להפוך להיות דומה לו. לשֵם כך הוא צריך כל הזמן לתאר לעצמו את הצורה הזאת: מה זה אומר להיות דומה לעליון, שווה אליו, בדבקות, בהשתוות הצורה, ולשחק בזה בקבוצה.

זה אומר שכולנו יחד צריכים לתאר לעצמנו כזה מצב, שבו בקשר בינינו אנחנו מייצרים את דמות הבורא, בתוך הכלי המשותף שלנו. ולצורך זה, צריך שיהיה בו שוויון מלא. המילה "חבר" באה מהמילה "חיבור", וחיבור יכול להיות רק בין שווים, בתנאי של השפעה ואהבה, של ערבות.

ואפילו אם אנחנו לגמרי לא כאלה, אך אם אנחנו משחקים עם החברים כאילו כבר קיימים בינינו יחסים מהסוג הזה, כאילו אנחנו נמצאים כבר בצורה העתידית שלנו – אז אנחנו כל הזמן משתוקקים לכך שהקשר שלנו, הרצון המשותף שלנו, ירכוש את צורת ההשפעה ההדדית. ובאותו הרגע שהוא מקבל את הצורה הזאת של ההשפעה, אנחנו נרגיש שכביכול נדלק בו האור, כתוצאה מכך שסוף סוף הגענו ליישום הקשר שלנו! ואז האור נדלק! וזהו גילוי הבורא.

וכך אנחנו מדליקים אותו יותר ויותר בכל פעם, מעל לכל ההפרעות. הרי לא קיים משחק ללא הפרעות.

מתוך שיעור על מאמר מספרו של בעל הסולם "שמעתי", 25.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
רק האור יעלה אותי
לשחק ולגדול
משחק על האמת החדשה