קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
דעתו של ג'אן בודרייאר, ספר "חברה צרכנית": החברה הצרכנית היא חברה שבה יש לא רק חפצים ומוצרים שאפשר לקנות, אלא הצריכה בעצמה מהווה מוצר בצורה של מיתוס. מדובר בשינוי מסוכן של המטבוליזם החברתי שדומה לגידול סרטני.
האנשים בחברת השפע מוקפים במוצרי צריכה, ואינם מתרועעים עם בני אדם, הם אינם נמצאים אחד בשביל השני. בציביליזציות הקודמות החפצים חיו זמן רב יותר מהאנשים.
היחס של האדם לעולם, לפוליטיקה, להיסטוריה, לתרבות, הוא לא יחס של התעניינות, השתתפות, אחראיות, אלא יחס של אדישות וסקרנות. מאפיין הצרכנות הוא לא הידע של העולם או הבורות, אלא העדר ידע.
בנוסף לבעיית הרעב התעוררה בעיית העייפות. אין לה סיבה. גיבורי הצרכנות התעייפו. העייפות, הדיכאון, הנוירוזה, עלולים להפוך לאלימות גלויה. לא ניתן לרפא אותה על ידי ספורט או ממריצים, כי העייפות הזאת היא מחאה נסתרת. כך המורדים מתחילים בשריפת השכונות שלהם. העייפות היא המרד הכרוני הלא מודע.
הדיכאון פורח כאשר מפסיקה הכפייה לעבוד וצריך להתחיל זמן של סיפוק (לדוגמה: המיגרנה של המנהלים בסוף השבוע, המוות המוקדם של הגמלאים). בביקוש הלא כלכלי לעבודה, לצורך לעבוד, מתבטא חוסר שביעות הרצון בצריכה והפנאי.
התייחסותי: הקבלה מלכתחילה מכריזה על יגיעה וצמצום כתנאי למילוי. טוב שהפסיכולוגים מתחילים להבין את זה, ובסופו של דבר זה יגיע להמונים. אך בקורס החינוך האינטגרלי עלינו להזכיר את הסיבות לתסכול והדיכאון כמחלה השכיחה ביותר של המאה – המילוי אפשרי רק במאמץ הקודם לו ("כלי ואור חוזר").
ידיעות קודמות בנושא:
בחזרה לכלכלה הקונסרבטיבית
המשבר הגלובלי נובע מצריכת יתר
משועבדים לצריכה המופרזת
