קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: במה מסתכמת העבודה על העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך"?
תשובתי: הרבה מאוד שלבים, הרבה מאוד מדרגות נמצאות בדרך למצב כזה. זוהי כל המערכת של חכמת הקבלה.
בהתחלה האדם משתוקק סתם לקשר עם האחרים. ישנם כל מיני תרגילים מיוחדים: לשבת יחד, לערוך סעודות, דיונים והתייעצויות, שיחות על התקרבות, בינתיים, כביכול, באופן תיאורטי. בינתיים יש כאן מעט עבודה מעשית, מפני שבמדרגות הראשונות אנשים מרגישים עדיין בצורה חלשה מאוד תזוזות, משיכה, נחיצות בחיבור ואיחוד זה עם זה.
שאלה: כלומר, בתור התחלה, לפחות שישבו אחד ליד השני?
תשובתי: כן. כך מתחילה ההתקרבות, מחיצוני לפנימי.
בהמשך הם לומדים כל מיני מקורות שמדברים על כך, עד כמה העולם נמצא במצב מקושר לחלוטין, עד כמה כל האלמנטים של הטבע הדומם, הצומח והחי מקושרים הדדית ביניהם ומשלימים הדדית זה את זה, עד כמה כל מערכת ההנהגה של העולם שלנו היא אינטגרלית בכללותה, ומעליה כל מערכת הבריאה.
ואנחנו לא צריכים סתם לחיות במערכת הזאת כמו שעכשיו. בכוונה מתעוררים בתוכנו כוחות והבנה המנוגדים למערכת הזאת, כדי שאנחנו מתוך הניגודיות וההופכיות, מתוך החושך, נגלה את האור.
עכשיו אנחנו בתור אלמנטים קטנים, פאסיביים ומנוהלים, גם כן נמצאים במערכת האנלוגית, הגלובלית, האינטגרלית העצומה הזאת, מקושרים לחלוטין, והיא פשוט מושלמת. אבל אנחנו לא מרגישים את זה. בכוונה ניתנו לנו כאלה אפשרויות, כאלה תנאים, כדי שאנחנו נרגיש שלמות רק במידה שבה יכולים להגיע לזה בעצמנו, במידה שבה אנחנו מסכימים איתו והוא רצוי לנו. וזהו התיקון ההדרגתי של האדם בתוך עצמו. את זה אברהם לימד את התלמידים שלו.
ואז הם החלו לראות, באילו מצבים באמת הם נמצאים ביניהם בהשוואה לאותם המצבים שאליהם צריכים להגיע. בהתחלה הם פשוט דנו על זה, אפשר לומר, באופן מילולי ללא כל ביסוס, חזרו על מילות המורה שלהם, כמו שילדים קטנים חוזרים על המילים של המבוגרים מבלי להבין אפילו על מה מדובר. ואחר כך הם התחילו להרגיש את זה, מתוך השתוקקויות זה כלפי זה, מתוך זה ששיתוף ואחידות משפיעים על כל אחד מהאנשים. כלומר אפילו הפעולות ה"מכאניות" שלהם השפיעו על המצבים הפנימיים וגרמו לשינויים פנימיים.
והם החלו להשתנות זה כלפי זה. היו להם תקופות של ירידות, היו תקופות של עליות, הכול מאותה הסיבה: כל פעם הם היו צריכים להרגיש את עצמם כלא תואמים לשום תבנית (פורמט), ואחר כך להשתוקק אליה ולהשיג אותה.
לשם כך דרושות ירידות ועליות שבאות כל הזמן לסירוגין, כדי להעלות כל הזמן את הניגוד, בכך שחודרים יותר ויותר עמוק לתוך השלמוּת, שניתן להשיגה רק מתוך המצב המנוגד לה.
באופן כזה הם התקדמו קדימה. מה גם, שהתנועה הזאת קדימה להתקרבות יותר ויותר גדולה סימלה התרחקות מבבל, מהמצב הפנימי של פיזור מלא ביניהם ותנועה לארץ ישראל, כלומר למצב של התקרבות. לזה אברהם הוביל אותם.
כאן צריך לציין, שחכמת הקבלה היא הגיונית לחלוטין. ולכן מבט גשמי על הדברים לגמרי תואם לה, לפי העיקרון "החומר כמציאות, שניתן לנו בהרגשות".
ובכן, תלמידיו של אברהם בהתפתחות שלהם התקדמו בדרך טבעית ופנימית ממצב של בבל למצב של ארץ ישראל, ובהתאם לזה, גם חיצונית התקדמו מבבל לארץ ישראל. הם כביכול הרגישו שהם צריכים להתקדם קדימה.
מהיכן האדם מקבל כאלה תחושות?
הנה אני יושב, ופתאום בא לי רצון ללכת לאן שהוא, לעשות משהו, להתקשר למישהו, לדבר. מופיעים אצלי איזה שהם מחשבות, רצונות. מהיכן הם מגיעים? גם כן מבפנים. רק שאיני יודע, איני יכול לעקוב אחרי המנגנון הזה, ולכן נדמה לי שהוא עובד באופן אקראי, בצורה מקרית.
עכשיו מדובר על רצונות שלא מופיעים ברמה הפיזיולוגית, אלא ברמה הרוחנית. כאשר אני משנה בתוכי איזה שהן תכונות רוחניות, אז התכונות הפיזיות שלי גם כן נמשכות אחרי זה.
ולכן, כאשר הם החלו להשתנות פנימית, להתקרב ביניהם, אז האנשים שהלכו בעקבות אברהם, החלו בהתאם לזה להרגיש צורך ללכת מבבל, וגם מבחינה חיצונית התרחקו מהבבלים.
והנה הם התחילו להתקדם קדימה, להעביר לאט לאט את האוהלים, את הסככות, את הכבשים, העזים, הגמלים והחמורים. וכך הלכו קדימה לארץ ישראל. מבבל עד ארץ ישראל זה מעבר לא גדול, שאותו הם מימשו פנימית וחיצונית.
שאלה: יוצא, שארץ ישראל כביכול "הרגיעה" אותם, ופתאום מנוודים הם הפכו לעובדי אדמה?
תשובתי: הם לא היו עובדי אדמה. את החיטה גידלו בבבל, ואילו האנשים שהלכו אחרי אברהם בהמשך הדרך ההיסטורית, קרוב לאלף שנה לאחר בבל, היו רועי צאן. ורק לאחר שהתיישבו בארץ ישראל לאחר יציאת מצרים הם הפכו ליושבי קבע ובנוסף לעיסוקם העיקרי, רעיית צאן, הם החלו לעסוק גם בגננות ובעיבוד שדות.
ואז, לאחר מצרים, לפי אותו העיקרון, הם הרגישו מבפנים שכאן זה המקום לבית המקדש.
ההמשך יבוא…
מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", 27.08.2014
ידיעות קודמות בנושא:
חברה מושלמת של אברהם, חלק 2
חברה מושלמת של אברהם, חלק 1
ראיון עם הרב לייטמן בניו יורק
