דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / זרעים של אור נשתלים כבר עכשיו

זרעים של אור נשתלים כבר עכשיו

Laitman_2011-02-25_9222.jpg

מחר מתחיל חג הפסח. אנחנו צריכים להבין מה זה אומר.

ראשית, "פסח", זהו המצב החשוב ביותר. בכל התיקונים שבהמשך אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים". מדוע? מפני שזה אותו היסוד שממנו והלאה מתחיל סולם המדרגות הרוחניות.

שנית, "פסח", זאת הלידה הרוחנית של האדם.

שלישית, מדובר על החושך שבו אנחנו בונים את הבסיס, את ההכנה לתיקונים שלנו. כי אין לנו יותר מה לתקן, חוץ ממה שמתגלה ב"מצרים". השנים הללו של ההכנה, מצד אחד הן מועילות, משום שבהן אנחנו מבררים את הכלים המקולקלים שלנו, ומצד שני, הן מאוד קשות, כי בכל זאת גלות זה דבר בלתי נעים.

אבל בעצם הכול תלוי איך אנחנו מקבלים את המתרחש, בכך שמשתוקקים להשיג, להבין, להכיר את המצב הזה, עד כמה שבקבוצה אנחנו מודעים להכרחיותו, עד כמה שמסוגלים להרגיש בו את הפריחה.

בדיוק כפי שימי הביניים הייתה תקופה קודרת בהיסטוריה, שאופיינה באי נוחות, בגסות של בני האדם, באכזריות האינקביזיציה, התוקפנות הדתית, האנשים היו בעלי אופי בהמי. אבל, אם חודרים לעומק, אז אנחנו רואים שדווקא זה הפך להכנה לפריחת הרנסנס, להתפתחות המדע וכל שאר ההישגים.

עד סוף ימי הביניים האנושות השיגה כלים גדולים. אחר כך החלה הפריחה התרבותית והגיעה תקופת ההשכלה, שבמהלכה השתמשנו במה שהכנו מקודם. עכשיו אנחנו מגיעים לתוצאות, למשבר: כל הכלים מוצו, ואין יותר מה לעשות בעולם שלנו.

אם נערוך הקבלה לרוחניות, אז ההכנה הנוכחית תאפשר לנו להגיע עד לגמר התיקון ולנצל בצורה הנכונה את כל הכלים שלנו. כי בתקופת גלות מצרים אנחנו מגלים את כל הרע שלנו. דווקא בגלל זה כל התיקונים נקראים "זֵכֵר" ליציאת מצרים.

יחד עם זה, הרע מתגלה לנו רק ביחסים בין החברים. לכן, אם נתייחס בצורה הנכונה לבעיות שנוצרות בינינו, אז בזה אנחנו מכינים את עצמנו לגאולה. ומהמצבים האלה אנחנו צריכים לדרוש תיקונים, אבל בתנאי שאנחנו רוצים להתחבר, שמרגישים את הנחיצות בחיבור, שרואים שלא מסוגלים ובכל זאת ממשיכים לדרוש את החיבור. ככלל, כשאנחנו מצליחים פחות, כך חזק יותר אנחנו לוחצים. דווקא בלחץ ההדדי הזה בינינו חייבים לגלות את ההשפעה. אפילו שבמקום ההשפעה, אנחנו להיפך, מגלים את הקבלה, את הרע, שמתגלה על פני לטוב, אנחנו לא נסוגים, לא נחלשים ולא מתייאשים. לא, אנחנו הולכים עד הסוף, עד לאותו המצב שעליו נאמר בתורה: "ויאנחו בני ישראל מהעבודה".

זאת לא תהיה סתם אנחה, אלא אנחנו באמת נרגיש שאיננו מסוגלים לעשות דבר. אז האדם מרים את הידיים אל הבורא, ונכלל ב"תפילת רבים".

לכן, צריך להתייחס בכבוד לתקופה הזאת. אי אפשר לצאת ממנה עד שלא נכין את כל הכלים לתיקונים הבאים. אי אפשר לקבל גילוי מלמעלה, אם לא נלחץ ונחייב את הכוח העליון לגלות לנו את כל הרע.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 05.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
למצרים כקבוצה, ממצרים כעם
הבריחה לאחדות
הקפיצה אל החרות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/iYTKH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest