קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני רוצה לשאול על הורים ששכלו את בנם במלחמה, במה גדולתם?
תשובתי: במידה שבה הם מבטלים את עצמם, זוהי מידת גדלותם, כי זה מגיע מלמעלה.
שאלה: אב שכול אמר, "אני לא מאשים אף אחד, לא את המנהלים, לא את המפקדים. רק תנו יום אחד של חיבור". יש הרגשה כאילו ברגע הזה, ההורים האלה מרגישים את שורש העם. זה באמת כך?
תשובתי: כן. ללא ספק, כן.
שאלה: אפשר להגיד שדווקא זהו רגע האמת?
תשובתי: זהו רגע האמת, ולשם כך הכול קורה.
שאלה: כלומר, למען המטרה הזאת? אולי זה נורא להגיד, אבל הקורבנות האלה נפלו למען המטרה הזאת?
תשובתי: כן, אבל לא הייתי אומר שהם קורבנות, אלא הודות להם העולם שלנו מתרומם ומזדכך.
שאלה: מה צריך לעשות כדי שהבקשות האלה יפלו על קרקע פורייה?
תשובתי: צריך לחיות כל הזמן עם אותן מילים שנישאות על ידי אותם אנשים שמרגישים את האובדן האדיר הזה. הכרחי לחיות עם ההרגשה שלהם.
שאלה: כלומר, להתחבר להורים האלה ואז ייתכן ונפרוץ?
תשובתי: לא ייתכן שנפרוץ, אלא בהכרח נשתנה ונחיה אחרת, בחיבור, באהבה, במחילה, בהשתוקקות הדדית זה לזה. נתחיל להרגיש את האחר בליבנו, ולא דרך המילים שנאמרות, לא דרך אותן מילים שמנסות לחדור מבעד לעור התוף.
שאלה: כלומר, לא דרך השכל אלא ישר לקלוע ללב?
תשובתי: כן.
