דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / זה לא הייתי אני!

זה לא הייתי אני!

שאלה: איך אפשר לא לחשוב על העבר, כשהזיכרונות פשוט עולים וצפים?

תשובתי: אני מבין ויודע שזה מאוד קשה. אבל אתה צריך להבין שזה משחק, שבו בודקים אותך, עד כמה אתה משייך את כל החיים שלך לבורא או שלא.

אם אתה מקבל לפחות במקצת ש"אין עוד מלבדו", אז בהתאם לזה אתה צריך להחליט: האם אתה עשית את כל מה שקרה לך, או שזה הבורא עשה איתך?

ויחס זהה צריך להיות גם לעתיד: הכול תלוי ב"רשימות" שיתגלו וב"אורות" שיופיעו על ה"רשימות". ואתה באמצע ביניהם, כמו מתווך, צריך לקבוע באיזו עוצמה ובאיזה אופן ה"אורות" ישפיעו על ה"רשימות". אין שום דבר, חוץ מ"אור" ו"רשימו", ואתה כאן יכול לעשות איזה שידוך ביניהם, לחברם יחד, התקרבות וחיבור.

אבל זה אפשרי רק כלפי העתיד, ואילו בעבר הכול כבר קרה ונעשה ביד ה'. כך זה היה צריך לקרות, כך זה היה מתוכנן מראש. בכלל לא מדובר על זה, האם אתה יכולת או לא יכולת לעשות אחרת.

אתה בינתיים לא יכול להגיד כך על העתיד, מפני שאתה עדיין לא נמצא בשני העולמות ולא יכול לקשר שני הפכים במקום אחד. אבל על העבר אתה חייב להגיד, שזה לא הייתי אני ולא פעלתי ולא עשיתי כלום, אלא הכול פעל ה' במקומי, ואתה צריך להידבק למחשבה הזאת ולהיות שלם עם העבר.

וכעבור רגע, לאחר שאתה מחליט שאתה שלם עם העבר, שוב באות מחשבות כבדות וחרטה, למה לא עשית משהו או שעשית לא כך, למה התנהגתי לא בסדר כלפי מישהו, למה הפסדתי, כאן הפסדתי כסף ושם הזדמנויות טובות בחיים, המון דברים שונים שיש להצטער עליהם. בכוונה פותחים לנו את הפצע הזה ונוברים בו, ודאי לא כדי שאתה תנבור בעבר שלך, אלא כדי שאתה תשלים את היחס שלך לכוח העליון, לכוח היחיד שפועל במציאות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 07.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מי שקלקל הכול, הוא זה שיתקן הכול
אין דבר גרוע יותר, מאשר להצטער על העבר
טעויות מימי הנעורים?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/F5Kfd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest