ושוב על הדת…

בכללות, ה"דת" היא הגישה לחיים. היא קובעת איך אני תופס את החיים ומגלה את הסוד והמהות שלהם. האם יש לי ביד את הכלי שבעזרתו אני מגלה את סיבת הלידה, הקיום והמוות, את השינוי של המצבים והזמנים, את הסיבה הראשונית של כל המציאות של העולם הזה, ואולי גם של העולמות האחרים? כל זה – הוא ה"דת". הדת היא אותו האמצעי, שבזכותו אני פותח את כל הדלתות, מבין ומרגיש הכול, נכלל בהכול. ומכאן באה המילה "דת", מלשון: לדעת, לתפוס, להכיר, לגלות, להשיג.

בעולם שלנו האנשים העניקו את הכינוי "דת" למה שלא מביא אותם לשום השגה, אלא רק נותן ערבויות פסיכולוגיות לאיזשהו שכר עבור הייסורים. מהיכן זה נובע?

פעם, לפני חורבן בית המקדש, ה"דת" הייתה חכמת הקבלה. באותם הגלגולים אנחנו השגנו את העולם העליון. עוד בבבל אברהם גילה את הפרדיגמה הזאת, את היחס הזה לטבע, לאדם ולהתפתחות, והעביר אותו לקבוצה הקבלית שהקים. הדרך שלה, מבבל ועד לחורבן בית המקדש השני, ממומשת לפי שיטה שנקראת "דת" או "קבלה".

אך לאחר מכן, הקבוצה הזאת, שכבר הפכה לעם, נפלה מהמדרגה הרוחנית לגשמיות ואיבדה את הדת, כלומר את ההכרה הרוחנית, ההבנה הרוחנית, הקשר עם הכוח העליון. לצאצאי אברהם נשארו רק המנהגים החיצוניים, שמבוצעים בדרגה הגשמית, בעוד שהדת האמיתית הסתלקה והסתתרה מהם. ועכשיו אנחנו חוזרים אליה.

אך בינתיים, במשך אלפיים שנה, את מקומה של הדת תפסו שיטות אחרות, המבוססות על האגואיזם, על ההסתרה, על אי ידיעת היסודות של העולם.

ב"כתבי הדור האחרון" בעל הסולם כתב שאנחנו לא נלחמים עם הטעויות של אף אחד. הרי כל התהליך הזה, הוא חלק מתוכנית ההתפתחות שהאנושות חייבת לעבור. אנחנו לא מאשימים בשום דבר את ה"דתות" החדשות שהופיעו. להיפך, באמצעותן התפתחנו בזמן הגלות.

ועכשיו, כשאנחנו מתעוררים לקראת ההתגלות הרוחנית, אנחנו מגיעים לאותה הדת ההתחלתית היחידה, שנקראת גם "חכמת הקבלה". יחד עם זאת, כל שאר השיטות נשארות באנושות: כל אחד יכול להשתמש בהן לפי מידת המחויבות שלו. ואפילו אם האדם כבר התעלה מעליהן, אם הוא לא קשור אליהן באמונה, בכל מקרה, כמו שאומרים המקובלים, אנחנו מכבדים מאוד את המנהגים שלהם, שהפכו לתרבות של העמים. לכן תמיד יש להם מקום. הם הסביבה החיצונית שמגנה על האדם ויוצרת עבורו מסגרות חיים מסוימות.

אבל איך שלא יהיה, הדת האמיתית היא היחס של האדם לקיום, להשקפת העולם שלו, שכתוצאה ממנה הוא מסדר את כל האספקטים של החיים שלו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 01.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להתחבט או להתמסר לזרם?
האדם שאינו מוותר
מסנן רב-שכבתי לפני הכניסה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/LBucH

One comment

  1. שלום כבודו.
    שמי משה גואל, ואני במקצועי מורה דרך, ובעוונותי הרבים אני מכיר היטב את הברית החדשה. וחס ושלום אינני מאמין ואינני משיחי ואני חזק באמונתי היהודית,ואבל:
    מתוך קריאה מאמר זה וכן מהאזנה לשעורים והרצאות
    אני מוצא המון הקבלות לסיפורי הב.ח כאשר מוטיב "אהבת לרעך כמוך " מופיע פעמים רבות.אהבה, חסד, אהבת הזר,אהבת האוייב, חשיבות הנשואין ועוד ועוד .
    ושאלותי.
    האם ישוע היה מקובל?
    האם את תורתו שאב מחכמי הדור (שמאי והלל)?
    האם הניסים שאותם עשה באים מקבלה נסתרת ?
    האם הקבלה של המשך הדורות מתייחסת אליו?
    מה דעת כבודו והקבלה על "הדרשה על ההר"?
    כמובן שיש לי עוד שאלות רבות ,אבל אני מסתפק באילו (בינתיים)

    בכבוד ובהערצה
    משה גואל

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest