ושוב הקרב ממשיך

בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה": "ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח – על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים."

ובכן, קודם זכה עם ישראל לדרך התפתחות מיוחדת, שונה מיתר העמים. מדוע? – מפני שמאז תקופת בבל הוא בחר בנתיב הרוחני. המערכת הגשמית הייתה עבורו הכנה בסיסית שהוא ניצל אותה כדי לעלות מעליה ולהגיע לדרגה הרוחנית. כל הגשמיות הייתה רק כדי לבנות מעליה את הרוחניות. אהבה, חיבור והשפעה – אנחנו מעצבים את הכול, משתדלים להגיע לקשר הגשמי ודורשים עבור הקשר הגשמי את ההשפעה הרוחנית של המאור המחזיר למוטב, וכך מגיעים לקשר הנכון.

בימי אברהם זה לא התממש בפועל, מכיוון שתלמידיו לא היו זקוקים למאור המחזיר למוטב. באותם הזמנים האגו עדיין לא היה כל כך גדול כדי שיהיה צורך למשוך את הכוח העליון לעבודה עם האגו. אז אפשר היה להסתדר בלי קבלת התורה (השיטה) ולהגיע לחיבור בינינו רק בעזרת מאמצים הדדיים, השתתפות הדדית.

זו הייתה תקופת ה"אבות" שלפני גלות מצרים, עם אגו מאוד קטן בדרגת עביות שורש. לכן, החיבור שאברהם קבע בין מאמיניו היה מספיק כדי להניח יסוד לחיבור ובהתאם לזה להרגיש את הבורא במידה קטנה.

מכאן והלאה, בימי יצחק ויעקב כבר הייתה שליטה ברצון לקבל בדרגת עביות א' בעזרת העבודה בשלושת הקווים בדרגת גלגלתא ועיניים בצורה גולמית. ואחר כך הגיע הזמן של האח"פ, הזמן לרכוש ולפתח את הרצון לקבל. והתקופה הזאת התחילה מחטא בני יעקב שמכרו את יוסף. התגלה בנו רצון אגואיסטי גדול ואנחנו התחלנו לפתח אותו, ראינו בו את המלך הטוב. כך עברו "שבע שנות שובע". ואחריהן אנחנו הגענו ל"הכרת הרע". הסתיימה תקופת האגו "הגדול והטוב" ועכשיו הוא התגלה כהפרעה שחייבים להתעלות מעליה. התחילה עבודת פרך במצרים שמשכה את עם ישראל מבית פרעה, כמו משה שגדל בבית פרעה ועזב אותו. כך גדל העם, התעלה במקצת מעל הרצון לקבל בחיפוש אחר יציאת מצרים עם דרישה לצאת מהאגו, כלומר, מתוך הגָלוּת.

היציאה מהגלות אפשרית רק בעזרת הכוח העליון, וכל המלחמה נערכת בין החיצוניות לפנימיות. או שאנחנו מסכימים עם המצרִים שבנו או שאנחנו מתעלים מעליהם, שוב נופלים לתוך שליטתם ושוב מתעלים. ואם זה לא מספיק, מגיעות עשר מכות עד שאנחנו בורחים ממצרים הפנימית שלנו.

אז פרעה כבר לא שולט בנו, אנחנו מוצאים את עצמנו במדבר ומבינים שהמשך הדרך נסללת על פני תיקון מצרים. הכול מתבסס על הרצון לקבל, על אותו החומר שמעליו אנחנו בונים כוונה הפוכה. ולשם כך אנחנו זקוקים לכוח מיוחד, כוח התורה.

לכן, אם אנחנו מוכנים לבנות רצון להשפיע מעל הרצון לקבל, כלומר, לבנות חיבור, ערבות בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד, אז אנחנו יכולים לקבל את השיטה הזאת, את הכוח המתקן.

כל התהליך הוא עבודה פנימית תמידית, מאבק תמידי נגד הרצון לקבל במאמץ לתקן אותו לעל מנת להשפיע, עד כמה שאפשר. ובהתאם לזה, אנחנו מתקדמים דרך ה"ארצות" שעליהן מספרת לנו התורה לארץ ישראל עד שנכנסים אליה ובונים את בית המקדש. במילים אחרות, אנחנו משתדלים לבנות כלי אחד לכל העם כדי שכולם יהיו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד", כפי שהתחייבנו במעמד הר סיני.

המאבק הפנימי והחיצוני דורש עבודה רבה, היא קשורה להמון פעולות והמון בעיות. כי בכל אחד מאיתנו יש חלק שמזדהה עם הרצון לקבל וחלק שמזדהה עם הרצון להשפיע. מסתבר לרגע, שבית המקדש באמת היה קיים "בגובה" וכל יתר הזמן אנחנו לא הצלחנו להחזיק אותו ברמה של "מוחין דחיה".

כתוצאה מזה המצב התחיל להתדרדר, הרצונות האגואיסטיים שוב השתלטו עלינו ואנחנו לא הצלחנו להתגבר עליהם. לכן, בית המקדש נחרב, נשבר ה"מסך" המשותף בינינו וכל אחד המשיך בדרכו. כלומר, הרצונות של האדם נשברו וגם בחיצוניות העָם התרסק, חלק הלך עם הנביאים וחלק אחר הלך עם צדוקים, קצינים, וכולי.

בצורה כזאת אנחנו מתקיימים עד היום. אבל היום כבר אין את החלק המתוקן שנשאר אחרי חורבן בית המקדש הראשון. גם הוא התפרק אחרי חורבן בית המקדש השני והלאה עם ירידת הדורות. בימינו לא נשאר מכל זה אפילו זכר. להיפך, אף אחד אינו יודע מהי העבודה הרוחנית, מהו הייעוד שלנו, מהי תורה. האנשים לא יודעים כלום. וזה הסימן הטוב ביותר. כי דווקא מכאן אנחנו יכולים לעלות עד גמר התיקון, עד לגאולה השלמה באמת. ובינתיים המצב כמעט אנוּש…

מתוך שיעור על פי המאמר של בעל הסולם "הגלות והגאולה", 01.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עם המאוחד בניצוצות
"חייזרים" מבבל העתיקה
עם ישראל: דברי הימים של העליות והירידות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest