ועיקר ההארה נשאר בשורש

מתוך ההקדמה לספר הזוהר, אות קפ"ג: "ע"כ נאמר, שייקח עצה מהאבות הקדושים. כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. כי התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה."

"שכינה", היא כל הרצונות שלנו שמתחברים ביניהם על מנת להפוך למשהו כללי שבתוכו כל אחד מאבד את ה"אני" שלו ובונה דבר משותף.

"כי על כן כל הבקשות הן בלשון רבים. כי התפילה היא בעד כלל ישראל של שיש בשכינה הקדושה יש בכלל ישראל." יש הבדל בין המושגים "שכינה" ו"כלל ישראל". את הכלל אנחנו בונים בעצמנו ו"שכינה" היא מה שהבורא מסיים כתוצאה מהמאמצים שלנו.

"ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך. ונמצא, שקודם התפילה, אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבשכינה, כדי שנדע, מה שצריך לתקן בה ולמלאה." כלומר, עד איזו מידה עלינו להיכלל זה בזה?

"אמנם, כל הדורות של כלל ישראל, כלולים בשכינה הקדושה." לכן, נאמר שהמקובלים בדורות הקודמים עשו תיקונים במקומנו, לכן אנחנו לא צריכים לעבור דרך הסיגופים הגופניים. כל המאמצים של המקובלים מהעבר נכללים בתוך השכינה הקדושה, בתוך ה"מלכות דאצילות", ובימינו אנחנו זוכים לתקן את השבירה הכללית בדרגת "גמר התיקון", כלומר בדרגת "משיח".

"והנה האבות הקדושים, הם הכולל של כלל ישראל. כי הם ג' השורשים, של כל שישים ריבוא נשמות ישראל, מכל דור ודור, עד לגמה"ת. וכל ההמשכות וההשפעות, שכלל ישראל ממשיכים ומקבלים בכל הדורות, מקובלים תחילה אל האבות הקדושים. ומהם מגיע השפע אל כלל ישראל, שבאותו הדור, שהמשיכו השפע."

זה תואם למבנה של "הפרצוף הרוחני", חב"ד-חג"ת-נה"י. אלפיים השנים הראשונות הן ה"אבות", חב"ד, אלפיים השנים הבאות הן ה"בנים", ואנחנו, עם ישראל, שייכים לאלפיים השנים האחרונות.

"כי כן הסדר הרוחני, ששום ענף אינו יכול לקבל כלום, אלא רק דרך שורשו." כלומר, האור עובר דרך כל מי שנמצא לפנינו ולפי הסדר של עץ החיים, החל מאדם הראשון ואחר כך עשרים דורות ממנו ועד אברהם, אחר כך משה, כל הנביאים, רשב"י, האר"י, בעל הסולם, הרב"ש, ובסופו של דבר מגיעים אלינו. הסדר הזה לעולם אינו משתנה, מפני שכך בנויה הפירמידה ולפי אותו הסדר, הנשמות חייבות להתגלות זו אחר זו. לכן, תמיד אנחנו מקבלים את האור דרך אלה שנמצאים לפנינו.

"ועיקר ההארה נשאר בשורש. ורק חלק ממנו נמשך לענף." אנחנו מבצעים עבודה לא גדולה. אבל היא פועלת כמַגבר שקולט אות חלש ביותר, ובתוך המערכת ישנו נגד מאוד עוצמתי. כלומר, אנחנו לא נכנסים לתוך המערכת הזאת אלא רק משפיעים עליה כדי לעורר בה הגברה.

אבל ברור שכל השינויים העצומים מתרחשים בתוך המגבר והתוצאה מתגלה בעולם אין סוף. ואנחנו מרגישים כאן למטה רק חלק קטן מהתגובה וכל התוצאות הנהדרות מתגלות אצל האבות הקדושים שלנו בדרגות העליונות. אבל בגמר התיקון תהיה התכללות הדדית כללית.

ואלה שיבואו אחרינו יקבלו פחות ופחות, בהתנגדות יותר ויותר גדולה. כך בנויה המערכת הזאת. אבל יחד עם זאת ההשפעות הקטנות שלנו בתוך המערכת, יחד עם ההתנגדות הגדולה, מעוררות בה התפעלות עצומה. הרצונות הגדולים של ה"אבות" מתמלאים באור עצום כתוצאה מהעבודה המזערית שלנו למטה. אנחנו לא מבינים זאת, מפני שלא לוקחים בחשבון את ההתנגדות העצומה של כל מערכת העולמות שפועלת כמגבר.

"ולפיכך נמצא, שכל התיקונים, שכבר נתקנו בשכינה הקדושה, הם עומדים וקיימים בנשמות אבותינו הקדושים." כל תוצאות העבודה שלנו מרוכזות במדרגות העליונות. ואילו אנחנו היינו מקבלים אותן בעצמנו, לא היינו מחזיקים מעמד והיינו מתגאים. זה היה מקלקל אותנו. אנחנו מקבלים בדיוק את המנה המדודה שמספיקה כדי שנבצע את הצעד הבא הנכון שמגן עלינו מפני הגאווה והקלקול, מפני קבלת ההנאה לעצמי. לכן אנחנו מקבלים מעט, אבל בדיוק לפי הצורך.

מתוך שיעור על הקדמה פי ספר הזוהר, 20.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לפי עצת אברהם, יצחק, יעקב
נעביר את האור הלאה בשרשרת
האבות: אז ועכשיו