דף הבית / אהבה / זוגיות / ויתורים הם סימן לכוח ולא לחולשה

ויתורים הם סימן לכוח ולא לחולשה

שאלה: אתה מדבר על ביטול עצמי כעל אמצעי לצמיחה והתפתחות עצמית. אבל, בדרך כלל, האם ויתורים בעת וויכוח מצביעים על חולשתי?

תשובתי: כמובן שאני מוותר לא בגלל חולשה, אלא מתוך רצון להתקדם ביחסים בין בני הזוג ובכלל בחיים.

בדרך כזאת אני מפתח את עצמי ומתקרב למצב טוב יותר. אני מקבל מזה רווח, הרי בצורה כזאת אני "מתרחב", מרגיש את החיים ביתר עדינות.

אני מוסר לבת הזוג שלי את כוס התה, אבל יחד עם זה אני לא מאבד אותה, אלא כביכול מקבל כוס גדולה כפליים. הרי על ידי זה אני קונה את הרצונות שלה, את השאיפות שלה, החלומות שלה וכן את המילויים שלהם!

אני נהנה מהרגשת התענוג שהיא קיבלה, בדומה לאֵם שנהנית מהתענוג שגרמה לתינוק שלה. ידוע שהאימא נהנית מהסוכרייה שהביאה לילד עוד יותר ממנו.

בזכות הוויתורים אני קונה "כלים" חדשים, אפשרויות לתענוג. תגידו בשביל מה אנשים הולכים לאצטדיונים לעודד את הקבוצה שלהם, הרי יש אפשרות ברוגע לראות את המשחק בטלוויזיה מהבית?

אבל באצטדיון מקיפים אותך אלפי אנשים ולכן אתה נהנה מההתרגשות הכללית הזו, מההתכללות. זה מרחיב את כלי התפיסה, החושים שלך.

אתה הופך להיות גדול כמו אותם אלפי האנשים מסביבך שצועקים וקופצים.

תסכים שזה לא אותו הדבר כמו להישאר בבית, לשכב על הספה ולראות כדורגל בטלוויזיה.

שאלה: אילו ויתורים בבית בדיוק יביאו אותי לפריחתי?

תשובתי: אם חזרת מהעבודה רעב והתיישבת לאכול ארוחת ערב והילד שלך מבקש איזו חתיכה מהצלחת שלך ואתה נותן לו את זה בשמחה, זה לא נקרא ויתור.

הרי אתה פועל בהתאם לרצונך. האם האֵם צריכה ללכת נגד עצמה כדי לדאוג לתינוק שלה? אם זה היה כך היה צריך לשים שוטר ליד כל אימא שישמור שהילד לא ימות מרעב.

לכן פעולות כאלו לא נקראות ביטול עצמי. אבל אם אשתך דורשת ממך משהו ואתה לא מסכים זה כבר משהו אחר. במקרה הראשון ביטול עצמי מביא לך תענוג ובמקרה השני, זה מעיק.

אין צורך ללמד כיצד לוותר לילדים האהובים שלך, זה קורה בצורה טבעית.

אך את הוויתורים ביחס לבן הזוג אתה צריך ללמוד בעצמך כדי לפעול לא על ידי האינסטינקט הטבעי אלא להפוך להיות בעצמך מנהל ההתפתחות שלך.

שאלה: אבל אם אני אוותר, זה אומר, שלא אני השולט אלא אשתי?

תשובתי: אתה תתפוס את זה בצורה אחרת לחלוטין. הכול תלוי בחשיבות שאתה מעניק לכך. אם התינוק היה חשוב לאימא פחות ממנה עצמה, היא הייתה מסרבת לטפל בו והייתה חושבת על עצמה. אך כיוון שהטבע עשה את הילד חשוב עבורה יותר ממנה עצמה, האימא מוכנה לעשות את הכול בשבילו.

עכשיו עלינו לחשוב כיצד להכריח את עצמנו לוותר על עצמנו ולקבל את הרצון של בת הזוג למעלה מהרצונות שלי. לשם כך, המטרה, השכר שאתה מקבל צריך להיות גדול יותר כדי שיכריע.

נניח, שהיא מעמידה בפניך תנאי: אם אתה עכשיו תשטוף במקומי כלים אנחנו יחד נלך לאן שרצית. ואז אתה מוותר, שוטף כלים ואתם הולכים יחד. כלומר, המטרה מצדיקה את האמצעים. ואם זה כך, עלינו להגדיל את המטרה שהיא תהיה להצדקה.

אנחנו זקוקים לסביבה שתחשיב את המטרה הזו ותשכנע אותנו ביתרונות של התפתחות כזו. מלבד זאת אנחנו נראה שבדרך כזאת אנחנו ניצולים מהבעיות שכל הזמן מייסרות אותנו.

כל הטענות הללו צריכות להתרקם לקשר כזה שאני כבר לא אוכל לפרוץ מהמחויבות לממש את זה. צריך להיות לחץ חברתי שכל הזמן יחזיק אותי במודעות שכדאי לי לנהוג בצורה כזו.

בדרך כזו אני מגיע להתפתחותי בכל המישורים: בצורה פנימית אני מפתח את האישיות שלי, משפר את היחסים שלי עם הסביבה, בעבודה, במשפחה, ביחס לכל העולם. והעיקר בכל זה, זו השפעת הסביבה, כיוון שלאדם קשה אפילו להזיז אצבע, כשאשתו מבקשת על כך.

אם הוא היה עושה את זה בשביל עצמו, לא היו מופיעות לו בעיות כאלו – הוא מוכן לשרת את עצמו. ולשרת למישהו אחר ולקבל את הרצון של האחר, זוהי כבר בעיה גדולה. אך עליו מייד לחשוב: בשביל מה הוא עושה את זה, במה הרווח? הרווח כאן צריך להיות הדדי. אז נסכם בינינו וכל הזמן נשחק זה ביחס לזה: אני בשבילך ואת בשבילי.

מתוך התכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 40, 25.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
העידן החדש ביחסים המשפחתיים
חיבור חזק על בסיס אגו כפול
השטח המשותף שבו נולדת המשפחה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/iks4n

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest