ויהפוך הנֶגע לעונג…

בעל הסולם, איגרת י"ט: "אבל לא בפעם אחד, ימצא האדם מוכן לזווג הגבוה, מאוד נעלה, שנקרא ביאה שלמה. אלא "אך טוב וחסד ירדפוני". וע"כ עושה העראה שהיא תחילת ביאה, שזה סוד, "צדיק ורע לו", שהשי"ת אינו רוצה בדביקותו, ועל כן אינו טועם בגעגועים ובכיסופים בחינת אהבה, הצריך ל"אותו דבר" ול"אותו מקום", ונמצא בו בחינת צער, שהוא סוד נגע העתיד להתמתק לבחינת ענג".

שאלה: כיצד ניתן להשתוקק לקשר עם הבורא במצבים של הייסורים, שאותם הוא שולח?

תשובתי: הבורא אינו שולח ייסורים. ממנו בא רק טוב, אך אני, באגואיזם שלי, מרגיש את היחס הטוב שלו כהפוך ומנוגד, כלומר מרגיש ייסורים. אבל דווקא הם אלו שמהווים את ה"מעוררים" הנחוצים להשגת המטרה: השינוי שלי מאגואיזם להשפעה. ואז הנֵגע הופך לעונג.

אם כך, שום דבר אינו משתנה, חוץ מהיחס שלי לעולם, כמו שנאמר: "ואכלתם ישן נושן". אתה שינית את עצמך, את היחס שלך לכל מה שמתרחש, התעלית מעל לרצון לקבל שלך, ואז במקום ייסורים ונֶגע אתה מרגיש עונג.

פעם השתוקקת למילויים מדומים, ועכשיו כל ההשתוקקות שלך היא לבורא. הגעגועים והייסורים הופכים למילוי, מפני שאינך רוצה שום דבר חוץ מזה. רק לרצות אותו, וזה כבר המילוי.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 01.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מידת הכיסופים והגעגועים
"שקר החן והבל היופי"
החיים ייראו נפלא…