דף הבית / אקטואליה / “והעיר שושן נבוכה”

“והעיר שושן נבוכה”

המבוכה של העיר שושן מייצגת את המבוכה ואת הבלבול שאופפים היום את האנושות. מדינות ועמים שונים מתקוטטים, דעות ועמדות מנוגדות מפלגות את החברה ואיש אינו יודע הצדק עם מי. מגילת אסתר כשמה כן היא, מגלה את הנסתר ומסייעת להכריע בהחלטות גורליות.

מי שעוקב אחר החדשות ברחבי העולם עלול לתהות לרגע אם העולם השתגע. האנטישמיות גואה, החברה מפוצלת, לאומנית ואלימה, וכותרות מזוויעות שלא היינו מעלים בדעתנו הפכו לדבר שבשגרה.

מקובל לחשוב שההכרה במחלה היא מחצית הדרך לריפוי, אולם בעידן ה”פייק ניוז” וה”פוסט אמת”, כשחדשות מזויפות מופצות במכוון ולשמועות ברשתות החברתיות יש יותר השפעה על דעת הקהל מאשר למציאות, “העיר שושן נבוכה”, ולא ידוע עם מי הצדק.

לכן מבקש המן להשמיד כל מה ש”יהודי” בנו, ובעיקר את הגישה האומרת שהאושר מצוי רק בקשרי אהבה ואחווה בין בני אדם. כאשר אחשוורוש מאשר להמן להשמיד את היהודים, מרדכי פונה לאסתר ומבקש ממנה להתגייס לעזרה. אסתר משיבה לו: “לך כנוס את כל היהודים”. דאג לכך שכולם יתכנסו, יצומו יחד במשך שלושה ימים, יתחברו זה לזה, ואז אוכל לפנות בשמם אל המלך. במשך שלושה ימים היהודים מתאמצים להתעלות מעל האגו, אלא שזה דבר שהוא מעבר לכוחו הפרטי של האדם. בסופו של דבר, רק בכוח החיבור והאחדות הם מצליחים להינצל.

בבל של ימינו

סיפור המגילה מתגשם גם בימינו. די להביט ביהודי העולם ובחלק מיהודי ארה”ב כדי להבחין בכך. גישתו של המן המבוססת על דאגה לעצמי בלבד, מביאה עמה תחרות דורסנית בכל תחום. לכאורה, זה נראה כמתכון מנצח, להגיע להישגים אישיים בחיים ולזכות באושר. גישת מרדכי שעיקרה מאמץ לחיבור טוב בין אנשים ולאהבת הזולת, אינה ניכרת לעין, אינה נתפסת כגישה יעילה ונחשבת לנאיבית בעידן הנוכחי.

עד כה נראה שהמן מנצח, ובגדול. יהודי אמריקה מתנהלים בכוח הכסף, בכוח השליטה, בכוח הזרוע. בחברה, בעסקים, בספורט, בתקשורת, בפוליטיקה – בכל מקום, בעצם – החזק מנצל את החלש וגורף את כל הקופה לעצמו. בתרבות כוחנית כזו אין ממש מקום לדבר על חיבור ועל אהבת הזולת, שהרי זה נראה תמים מאוד ו”לא שייך” לתקופה.

אבל אין מי שיעשה את העבודה במקומנו. אנחנו, היהודים, הבאנו לעולם את עקרונות החיבור, הערבות ההדדית ואהבת הזולת. הערכים האלה התפשטו מאיתנו לעולם כולו, ומשום כך עלינו לשמש דוגמה ומופת למימושם בפועל. אם לא נממש את החלק שלנו בפאזל האנושי, העולם ימשיך לצאת נגדנו. פעם אחר פעם נימצא אשמים, לעתים גם ללא כל סיבה הגיונית נראית לעין. המשותף לכל אותן ההאשמות היא הקריאה להתעורר ולפעול. גלי אנטישמיות שלא היו כמותם מאז שנות השלושים, קריאות לחרם בינלאומי על ישראל, הרעה ביחס מצד אירופה וארצות הברית – כל האירועים המאיימים האלה תכליתם אחת: לזרז את העם היהודי להתאחד, לממש את תפקידו ולקדם את המין האנושי אל תכליתו.

“לך כנוס את כל היהודים”

גם בימים אלה יש מקום לציווי המפורסם של אסתר על מרדכי, שכן הפתרון למצבנו הוא איחוד מעל האגו הפרטי. אין די בכך שנתעורר לאחדות בעתות צרה בלבד, עלינו ללמוד להיות מחוברים גם בימים של שגרה. חרף כל הפערים והמחלוקות הלגיטימיות עלינו ללמוד לפתח קשרי חיבור ואהבה. כמו אחים שונים במשפחה אחת, כמו פרחים מגוונים בזר אחד. עם מי הצדק בסופו של דבר? עם מי שמוכן לשים בצד את כל הניגודים, לא לבטלם אלא להתחבר מעליהם.

כעם שאמור לסמל את האיחוד והאהבה ולשמש “אור לגויים”, אם נגבש רצון משותף, נספק לעולם דוגמה לחברת מופת שהעולם כה זקוק לה. איש מאיתנו לא יכול לעשות זאת לבד, אבל ביחד הכול אפשרי. “פורים” הוא המצב שעומד לפנינו. אם “נתלה על העץ” את האגו שמפריד בינינו, ונעלה “על הסוס” את חשיבותה של אהבת הזולת, נוכל לממש את מהותנו הפנימית ולהביא לעולם “שמחה וצהלה” באמת.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5KIAs

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest