דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / והמונה דופק ודופק…

והמונה דופק ודופק…

כל בוקר לפני שיעור הקבלה היומי אנחנו קמים מחדש על הרגליים, פותחים דף חדש. אותו הדבר יכול להתרחש גם במשך היום. נאמר: "ויהיו בעיניך כחדשים". האדם צריך כל פעם להרגיש את עצמו כבריאה חדשה, לבוא שוב ושוב במגע עם העבודה הרוחנית ולהתקרב לבורא. עם כל התחדשות כזו הוא מיישׂם רשימות, עד שהם יתאספו בכמות מספקת למספר שלם. המספר הזה אינו ידוע מראש, אך המונה דופק, גלגלי השיניים מסתובבים ומחליפים מספרים לאחר הפסיק, וברגע מסוים הגלגל הראשי משׂמאל קופץ ומחליף את המספר למספר אחר.

כך זה גם אצלנו. לכן אנחנו צריכים לשׂמוח כל רגע ולחדש את המגע, הכוונה, את ההשתוקקות למטרה. נאמר: "סוף מעשׂה במחשבה תחילה". כבר עכשיו אני צריך להחזיק במחשבה את המטרה שאני מקווה להשׂיג בסופו של דבר. לאן מועדות פניי? מה בדיוק אני רוצה? כל פעם אני צריך מחדש לתאר לעצמי את זה, עוד יותר במדויק, מובן, ברור ומורגש.

במטרה הסופית, כל הנטיות והמחשבות והמאמצים והאכזבות שלי מתקבצים ומתאחדים לאחד ומתמלאים. העבודה שלי מסתיימת בנקודת המגע הסופית, והנקודה הזאת נקראת "טיפת הייחוד". בתוכה אני בעצמי, כל המציאות המורגשת על ידי והבורא, כלומר תכונת ההשפעה, הכוח העליון, הכול הופך לאחד שלם. את המצב הזה אני צריך לתאר לעצמי כבר עכשיו.

בעל הסולם נתן ניסוח אחר: האדם צריך לכוון את עצמו לאיחוד של ישראל, תורה והבורא. תקרא לזה איך שאתה רוצה. העיקר שנחשוב על נקודת הייחוד הסופית. וככל שאני מתאר לעצמי את זה בבהירות גדולה יותר ברגש ובשׂכל, כך זה צריך להסב לי שׂמחה גדולה יותר. כי הרי אז אני ללא ספק מיישׂם את הרשימו הנוכחי ומתקדם בעקביות לסוף הפעולה.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 12.12.2010

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest