דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ואחר כך הבורא יעשה לנו כנפיים…

ואחר כך הבורא יעשה לנו כנפיים…

מתוך "תלמוד עשר הספירות", חלק ט', "הסתכלות פנימית" סעיף א':

"אמנם כל ההשבה הזאת חזרה ונתבטלה בזמן שבירת הכלים, כנודע. ונמצא שוב שכלהו אח"פ חזרו ונפלו למדרגת התחתון כבעת קטנותם מתחילה." "מלכות" רצתה להשתמש בכל עשר הספירות בעל מנת להשפיע וגילתה שהיא אינה מסוגלת, לכן כל האח"פים התבטלו. עכשיו צריכים לתקן אותם, ורק אחר כך אפשר להשתמש. "אשר זה קוטב כל התיקון עד גמירא, דהיינו רק להחזיר כלהו אח"פ שחזרו ונתקלקלו מחמת שביה"כ, ונפלו למדרגת התחתון של כל אחד, אל מקומם, כמו שהיו בעת הגדלות של נקודים, דהיינו אחר שהאור החדש שיצא על המ"ן דנה"י דא"ק כבר תיקן את כלהו אח"פ הנפולים, והחזירם להדרגה, דהיינו הזמן של מלכות ז' מלכין קדמאין שנתפשטו עד לנקודה דעוה"ז כנודע."

מיתקנים הכלים דקבלה האמיתיים, האח"פ, וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון. עולם האצילות מתפשט עד לנקודה דעולם הזה, הנקודה המרכזית של כל העולמות, כמו שכתוב: "ועמדו רגליו על הר הזיתים".

באופן כזה אנחנו יכולים להשתמש בכל הכלים, וכל אדם ישיג את כל 125 המדרגות. אף על פי שזה יכול להיראות מוזר, כי העולם בנוי בצורת פירמידה וכולנו עומדים זה על זה: אחד שייך לידיים ואחר לרגליים של ה"פרצוף" הרוחני הכללי. לא חשוב לאיזה איבר שייך כל אחד, מפני שכולנו מגיעים לגמר התיקון ומתחברים למערכת אחת, לכן, כל פריט, הקטן ביותר, משיג הכול כמו הגדול ביותר. לא נשאר שום הבדל בין אף אחד.

זה מסמל, שרגלי כולם יעמדו על הר הזיתים, והראשים יגיעו עד "מלכות דאין סוף". כמו שנאמר, שבסוף כל התיקונים, כשיבוא המשיח, אז "הוא יקבץ את כולם לירושלים". כלומר כל אחד יתפשט ממלכות דאין סוף עד מלכות דעולם הזה, כי כולם נכללים בכולם ולא יהיה שום הבדל בינינו.

כל אחד יעשה את העבודה המסוימת הפרטית שלו כלפי כל המערכת, אבל בכל הגבולות שלה, מקצה עד הקצה. באופן כזה, אנחנו נשלים זה את זה ונגיע לקומה שווה. כולנו נטבעים בתוך הים הגדול של האור ונחגוג בזה ש"נאכל את הלוויתן", כלומר, נקבל את כל "אור החכמה" בעל מנת להשפיע.

אני נכלל מכל המציאות ואני פועל בה כדי להשפיע לבורא, ואתה נכלל בה מהצד השני ופועל עם אותה המטרה. יוצא, שאנחנו משיגים קומה שווה, כי כל אחד מאיתנו משתמש בכל המערכת. אבל אני שונה ממך לפי שורש הנשמה שלי ולכן גם העבודה שלנו שונה. לכן כל אחד יכפה מחופתו של חברו, ולכל אחד יהיה "מסך" שונה. אני מתפעל מזה, כמה הרבה עשה כל אחד, כמה הוא יותר גדול ואיזה גובה השיג בהיותו מלכתחילה יותר מקולקל ממני.

היה נדמה, בשביל מה לנו כל ההתרשמויות האלה אם סיימנו את העבודה והגענו לגמר התיקון? אבל הם הכרחיים בשבילנו כדי להתקדם הלאה. בינתיים אנחנו לא מבינים מה יקרה לאחר גמר התיקון. כתוב, שכאשר אנחנו מסיימים את התיקון, אז הבורא עושה לנו כנפיים…

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 17.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תזמורת "וירטואוזים של תיקון"
עיקרון השוויון
שוויון רוחני

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest