דף הבית / כללי / התקרבות לבורא

התקרבות לבורא

"בהיותנו ענפים נמשכים מא"ס, לכן הדברים הנמצאים בשורשנו, הם לנו לתענוג, ושאינם בשורשנו, יהיו לנו לטורח וליסורין." (בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א' "הסתכלות פנימית").

הבורא, זה שדה של אור שיוצר תחתיו רצון. הרצון זה מה שמרגיש שדה של אור כממלא אותו. הדבר דומה לצרכן, כלי קיבול, נפח, שמגיב להשפעה שנקראת האור העליון.

פיזיקאים מדברים על כך שישנם שני שדות, שתי השפעות: אחת שלילית והאחרת חיובית. שני השדות מתחברים ביניהם ואחד ממלא את השני, בכך שהוא שולט עליו. השדה החיובי נקרא "בורא" והשדה השלילי נקרא "נברא". כך מינוס (נברא) ופלוס (בורא) קיימים יחד. הבורא הוא הראשון, השדה הוא משני. הנברא (הרצון) נקרא גם "כלי", מפני שהוא נברא כך שכל מה שיורד מהבורא, נכנס לתוכו ומורגש על ידו כתענוג.

בעולם שלנו אנחנו מבחינים בתכונות שליליות וחיוביות שמשפיעות זו על זו באופן הדדי. אנחנו לא מייחסים להן חשיבות, ולא מבינים שדווקא מהן נובעים תענוג וייסורים. בהעדר הבורא, כלומר כאשר שדה האור לא ממלא את הנברא, הוא מרגיש ייסורים. אבל כאשר השדה הזה, הבורא, ממלא את הנברא, הוא מרגיש תענוגים.

בזה מסתכם כל מה שיש בחיים שלנו, פרט לדבר אחד: הנברא מתחיל להרגיש חסר ערך, משני. הוא מרגיש את הבורא כממלא, כמשפיע, כמושלם, ואילו את עצמו, כפגום, כמי שזקוק לבורא. יתרה מזאת, הוא מתבייש שהבורא, הכוח העליון ממלא אותו, ואילו הוא לא מסוגל לתת לו דבר בתמורה. לכן הוא מרגיש מושפל, ללא זכויות.

כך מופיעה בנברא בהדרגה, השתוקקות לבצע פעולת נגד כדי לא להיות סתם מקבל, תלותי, חסר יכולת, לא פעיל, אלא לבצע פעולה עצמאית. הפעולה שהוא עושה נקראת "צמצום", הנברא מעמיד מחסום בפני כניסת האור כדי לא לקבל תענוג. כדי לא לקבל לתוכו תענוג, על הנברא להיות בעל כוח חזק מאוד כדי שיוכל להתנגד לטבע שלו. המצב הזה נקרא "צמצום", והמחסום שאותו הנברא מעמיד, ושמגן על עצמו מפני התענוג, נקרא "מסך".

למשל, אדם שרוצה לעשות דיאטה, מפסיק לאכול מאכלים מתוקים או כאלה שעשויים מקמח. פעולה זהה עושה הנברא, על ידי המסך הוא מסרב להיות עבד של התענוגים. זוהי הפעולה הראשונה שעל ידה אנחנו מבדילים את עצמנו מהבורא. למעשה הפעולה הזאת קריטית מאוד, היא תוחמת את הנברא ואת הבורא כל אחד בנפרד, ומעמידה אותם זה מול זה: למעלה זה המרחב, התחום של הבורא, ולמטה זה התחום, המרחב של הנברא.

מאותו רגע שאדם מסרב לקבל דבר מה ורוצה להיות עצמאי מהבורא, מתחילה התקרבות פעילה מודעת ואמיתית שלו עם הבורא. כאן מתחיל ביניהם קשר, נקודת האיחוד, נקודת ההידמות. בכך שהנברא משיג הידמות לבורא, הוא רוכש את התכונות שלו, האדם מתחיל להרגיש את מה שמחוצה לו ולא את עצמו, כלומר, לא מה שנמצא בתוך כלי הקבלה, אלא מה שקיים מחוץ לכלי הזה: את האור העליון, את העולם העליון.

בזה למעשה מסתכמת כל חכמת הקבלה.

מתוך שיעור וירטואלי, 15.07.2018

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/djay1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest