התקרבות לא אגואיסטית

שאלה: כאשר למדתי באקדמיה הווירטואלית לחכמת הקבלה במוסקבה, קיבלתי החלטה לשמור מרחק מהבעיות הגשמיות של חבר, מפני שזה כביכול יכול להזיק להתקדמות הרוחנית שלנו. בכנס התעורר בינינו קשר מסוים, מעורבות גדולה יותר. כאשר כאב לי הראש, מיד החבר פשפש בכיסו ונתן לי כדור נגד כאב ראש, אבל בפגישה הבאה בינינו הרגשתי בושה ואי נעימות להביט לעברו, הרגשתי שאני חייב לו.

מה התפקיד של התגלות מעורבויות כגון אלה, דאגה בין חברים בהתקדמות הרוחנית?

תשובתי: עליכם להגיע למצב שלא תהיה אי נעימות ביניכם. ליהפך, שזה יקרב ביניכם בצורה לא אגואיסטית לחלוטין, ללא שום התחשבנויות. אפשרתי לחבר לעזור לי, ואני מאוד שמח על כך. אני שמח שיש לי חברים שהרגישו מיד שאני זקוק לעזרתם. אין כאן  נותן או מקבל, אלא כל אחד נותן וכל אחד מקבל. דווקא באופן כזה צריך לשאוף לבחון מצבים מסוג זה.

ברשת הכללית של הקשרים בינינו אין בכלל מצבים שבהם אני נותן לך ואתה לא נותן לי, או שאני מקבל ואתה לא, מפני שנתינה וקבלה הם שווי ערך לחלוטין. אם אני נותן למישהו, אני גם מקבל, החבר מאפשר לי לתת לו. יכול להיות שאתה מושיט לו כדור נגד כאב ראש או משהו אחר, אבל למעשה אתה מקבל ממנו.

הרגשת כך באופן חלקי בכנס. אין דבר כזה שאני מקבל או שאני נותן, אלה פעולות של קשר הדדי ביניכם. בקשר אינטגרלי, לפעולות עצמן אין שום משמעות. יש משמעות רק לכינון של הרשת המוחלטת שבה כל החוטים בקשר וכָמוּתם האין-סופית הופכים למישור, מקבלים צורה נכונה, ובמישור הזה שולטת תכונת הבורא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 01.03.2020