התקפה על האויב הפנימי

במבט אגואיסטי נדמה, שהקבוצה היא כביכול כוח זר. אך האדם יכול להשתמש בכוח הזה, לקרב אותו לעצמו והוא יעזור לו. בצורה כזאת הוא מתחיל להבין שלא במקרה נוצר כל העולם הגדול הזה, מעגל חיצון ענק ומעגלים אחרים, הלוחצים באופן הדוק יותר ויותר סביבו.

אך הם כולם דומם, צומח וחי, ומשם לא יכולה לבוא העזרה האמיתית. הם לא יכולים לעזור לאדם, הרי הם לא מתכוונים להתעלות מעל טבעם. רק הקבוצה, החברים, משתוקקים להתעלות מעל הטבע. ולא חשוב עד כמה שהם מבינים את זה. הבורא נתן להם את ה"נקודה שבלב", רצון מיוחד לחפש את הבורא ולגלותו. רק את הרצון הזה האדם צריך בכל אחד מהחברים.

ניצוצות רוחניים רבים נמצאים בחברים ואם אנחנו נאסוף אותם יחד, זה ללא ספק יהיה מספיק כדי לגלות את הכלי הרוחני, שבו אנחנו נוכל להרגיש את העולם הרוחני, את הכוח העליון הממלא את כל המציאות.

לכן חשוב לנו להתאסף יחד, חשוב להתחבר, להתפעל זה מזה. אך חשוב מכל הוא, להצדיק כל חבר לא חשוב כיצד הוא ייראה לי בעיניי המקולקלות. נאמר ש"כל הפוסל במומו פוסל".

נדמה לי שאני נמצא למעלה מהאחרים, אני מבין, מרגיש יותר. אך לא חשוב שהחברים עדיין לא הגיעו לגילוי, העיקר, שבכל אחד מהם יש ניצוץ. הבורא החדיר בכל אחד חלק מהעולם העליון, ובחר בהם כמו בפינצטה.

הניצוצות הללו שנמצאים בחברים, הם למעשה החברים שלי! זה מה שמעניין אותי בהם – הניצוץ שנמצא בלב החבר.

אנחנו צריכים להתייחס זה לזה באופן כזה שיהיו לנו חשובים רק הניצוצות הללו בלב של כל אחד, החלק של העולם העליון. עם הניצוצות הללו אני צריך להתחבר. ולכל השאר אני לא מעניק חשיבות: לגופים הפיזיים וללב עצמו, כלומר לסכום של כל הרצונות האחרים. אני לא שם לב לכך, העיקר שיהיה ניצוץ.

אני צריך להבין שההתקפה צריכה להיות לא על איזה שהוא אויב חיצוני. ההתקפה היא על ההפרעות בתוכי, שמפריעות לי להתחבר עם לבבות החברים. זה הצעד הראשון אל האמת.

מתוך שיחה המוקדשת ליורצייט של הרב"ש, 20.09.12

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד לנצח במאבק עם עצמך?
חיבור בינינו, המורכב מעשר ספירות
כל חבר הוא אוצר