התקווה להצלה

שאלה: מדוע בזמן קריאת ספר הזוהר כל כך קשה להישאר בכוונות, לתאר לעצמי את הקשר בינינו, להיאחז בטקסט? מה לעשות?

תשובתי: אם האדם היה נקלע לצרה גדולה, והיו אומרים לו: "תקרא חצי שעה את הטקסט הזה, אתה תגלה בו את הפיתרון, כיצד לצאת מהצרה שלך". תארו לעצמכם כיצד הוא היה מעביר את חצי השעה הזאת… האם היה לו קשה להתרכז בזה?… באיזה מתח, עם איזו תקווה הוא היה מנסה לחדור לתוך הטקסט הזה, להבין מה רוצים ממנו, מה הוא יכול למצוא שם, איזו הצלה, כיצד היא תגיע…

הכול תלוי בסביבה, עד כמה היא "תחמם" בנו יחס כזה לטקסט של הזוהר. הרי כל שאר הטקסטים הקבליים מועילים במידה קטנה יותר בהשפעת האור שלהם על הקורא, מפני שבהם אנחנו יכולים להפעיל את השכל והרגש, לקשור אותם איכשהו עם עצמנו.

והתורה היא מושלמת, תמימה, היא אינה מושגת "בשמיים". מה הפירוש "תמימה"? – אף אחד אינו נוגע בה, זהו האור העליון. אנחנו רק מחכים לתוצאות ממנה שיתגלו בנו. לכן רק הקבוצה יכולה לתת לי כזה יחס לקריאת הזוהר, שאשתוקק לקבל ממנו תוצאה. ואחרת לא.

אנחנו כבר היינו במצב כזה, כשרק התחלנו לקרוא את הזוהר. במשך החודשים הראשונים האנשים היו בכזאת התפעלות, שההתרגשות הכללית הזאת השפיעה על כל אחד, וכל אחד הרגיש במידה כלשהי את ההארה המקיפה, הרגיש על עצמו את השפעת הזוהר.

עכשיו ההתפעלות הזאת ירדה, מפני שבהתחלה נתנו לנו אותה מלמעלה, ועכשיו אנחנו צריכים לפתח אותה בעצמנו. שום דבר בטבע אינו קורה מעצמו. נותנים לך את ההתעלות הראשונית ואחר כך לוקחים אותה, כדי שאתה תיתן אותה מעצמך, תשלים במאמצים שלך את המקום שהתרוקן מההתפעלות שהגיעה מלמעלה.

אם איננו מוסיפים בעצמנו, איננו יכולים להחזיק בכוונה לתיקון במשך 45 הדקות של קריאת הזוהר, ואז אנחנו מחכים לסיום השיעור הזה.

אם איננו מעוררים את האדם, איננו מעוררים בו ויברציות פנימיות ואיננו גורמים לו להרגיש שהוא חולה, שעומד לפני אמצעי ההצלה היחידי, האפשרות להתרפא, להיפטר מהצרה – אז ודאי שקשה לו להחזיק בכוונה ולהיאחז בטקסט. בעצם אנחנו אשמים, מפני שאנחנו איננו נותנים לו להרגיש את הנחיצות של החיים, את חשיבות המטרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לא ניתן לבנות כוונה ביחידות
בהיכנסנו לעולם הרוחני
לצפות לריפוי מהזוהר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest