דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התקווה ההולכת ונמוגה לשלום

התקווה ההולכת ונמוגה לשלום

אם נשאל אנשים במדינות שונות, האם יש להם תקווה לשלום, אז קשה לומר איזו תשובה כנה נקבל. אנשים רבים התייאשו מציפיות טובות ואינם יודעים מה יכול לעזור להם. זה שייך במידה שווה "גם לגדולים וגם לקטנים של העולם הזה". הייאוש ממלא את כולם ואנחנו כאילו שכחנו דברים בסיסיים: איך ליצור משפחה, להוליד ילדים, לראות את העתיד… האנושות מצאה את עצמה בפני בעיה קשה ורצינית ביותר, וככל הנראה היא צריכה להגיע מתוכה לאיזו הכרעה.

ובינתיים התקוות למחר הטוב הולכות ונמוגות, שלא לדבר כבר על השלום בעולם. כי בעיקרון "שלום", זו שלמות.

בתחילת המאה שעברה, וכמו כן באמצע המאה שעברה, לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, היו תקוות גדולות לשגשוג, לקדמה, אפילו לפריצה לכוכבים ולטיסה לירח. אבל כל זה הסתיים מהר מאוד, ובימינו, רבים היו מעדיפים בכלל לא לחשוב על יום המחר. היום אין יותר מטרה שהייתה מושכת את האנשים. וללא מטרה האדם שוב הופך להיות בהמה…

היום אנחנו יכולים לראות בעליל, כיצד האנושות יורדת, מתדרדרת בהכרה העצמית, בכבוד עצמי, למרות כל ההתבטאויות של המילים היפות. רוח החיים יוצאת מהאנושות כולה, ולמרות ש"מנהלי העולם" למיניהם מפחדים מאוד מהמגמה הזאת שהאנושות נמצאת בהרגשה של חוסר אונים, אין להם מה לתת לאנשים כדי שהם יירגעו ויהיו מרוצים מהחיים.

כל זה יכול להביא לפיצוצים גדולים. כיוון שכאשר לאדם אין מה להפסיד, אז הוא מסוגל להכול. ולאדם רע לא רק מחיסרון של דברים גשמיים, אלא בעיקר מזה שהוא לא יכול לספק בשום דבר את הצורך האנושי שלו בהכרת הסיבה ומטרת הקיום.

מתוך שיעור על המאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם, 24.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
פיוס הרסני
תקוות השלום
השבריריות הבלתי נסבלת של הבריאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/vRWKE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest