קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"וַיִּשְׁמַע הָעָם, אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה–וַיִּתְאַבָּלוּ; וְלֹא-שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ, עָלָיו." (ספר "שמות", פרק ל"ג פסוק ד').
להתקדם ברוחניות, נקרא, להתקדם בחושך מוחלט. אבל ברגע שאדם עוזב את האגו שלו, מיד החושך הופך לאור, ואם הוא שוב שוקע בתוך האגו, אז הוא שוב מיד חוזר לחושך.
והחושך מורגש מיד בתוך כל הרגשות שלנו, בהגדרות, בכיוונים, כחוסר אונים, חוסר שליטה, חוסר מטרה. אבל דווקא כך אנחנו יכולים להגיע לתכונת ההשפעה.
ברור שעכשיו אנחנו לא מרגישים את תכונת ההשפעה, לא מתארים לעצמנו מהיכן היא מגיעה וכיצד האדם עולה אליה. נראה לנו שאנחנו פשוט מחליפים תכונה אחת בתכונה אחרת, אף על פי שזה בכלל לא כך. כיצד האדם שנמצא בתוך האגו שלו, יכול לרצות תכונה הפוכה מהטבע המקורי שלו? זאת הבעיה העיקרית שאינה מובנת לאף אחד.
כיצד אני יכול לרצות תכונה של השפעה ואהבה בזמן שאני נמצא בתכונות הפוכות? גם אם אני ארצה, זה בכל זאת יהיה עם כוונה "על מנת לקבל". לכן, ההתקדמות למטרה עוברת בחושך, בלי בורא, וזה נחוץ דווקא כדי שאני אחפש כיצד להפוך את החושך לאור.
המצב הזה כבר קיים בי. אבל כיצד אפשר להרגיש כאור את כל מה שהפוך מהאגו שלי? כיצד אפשר לשנות, להפוך את עצמי? כיצד אפשר להגיע לתכונת ההשפעה אם אנחנו מלכתחילה לא יכולים לדרוש אותה, כיוון שכל מה שאנחנו דורשים אנחנו דורשים לעצמנו?
יש לפניי משימה בלתי אפשרית, והיא, למצוא את הנקודה שאותה בלתי אפשרי לזהות, להרגיש ולהבין מראש. כי אם אני מבין את זה, סימן שאני כבר לא נמצא בתוך התכונה האגואיסטית!
לכן, אני משתוקק אליה רק בזכות ה"נקודה שבלב" שלי, אבל גם ההשתוקקות הזאת היא אגואיסטית כי היא נמצאת בשליטת הרצונות האגואיסטיים שלי.
זאת התעלומה של שיתוף הפעולה בינינו והבורא (האור), כאשר הוא פועל עלינו ואנחנו פונים אליו, דרך מכשול בלתי חדיר.
בין שתי הדרגות הללו קיים מעבר מאוד מעניין שאינו מוכר לנו ואנחנו לא מסוגלים למצוא אותו בשום פנים ואופן. אבל אם אנחנו מתקדמים בהתמדה לקראת המטרה בעזרת האמצעים העומדים לרשותנו, אז הוא מתגלה בהדרגה. האמצעים להתקדמות כוללים עבודה קבוצתית, רצון למשוך את המאור המחזיר למוטב, השתוקקות להתחבר בינינו. בהדרגה כל אלה מבררים בנו כיוון מסוים, אבל בכל זאת הוא נשאר סודי.
אנחנו רואים, שנכון להיום, מעטים חושבים שאפשר לשנות את הטבע שלנו. מי שמבין קצת את טבע האדם, מבין שלבד אי אפשר לעשות שינוי כזה. לכן, התהליך הזה נקרא "נס יציאת מצרים". כאשר האדם מבין שהוא אינו מסוגל לשנות את עצמו, ויחד עם זאת, כבר קשור חזק לבורא על ידי הפעולות שלו, הוא מבין שרק הבורא יכול לעשות זאת. ברגע שהוא מגיע לנקודת הניתוק בינו והבורא, אז הבורא מתקן את הכול.
את ההתקדמות לרוחניות אפשר להפוך לשמחה רק אם מכירים בחשיבות המטרה שהאדם מקבל מהסביבה המתאימה. בלי תמיכה הדדית, בלי ערבות, בלתי אפשרי להשיג אותה.
הפסיכולוגיה המטריאליסטית מספרת כיצד אפשר להרגיע את האדם, כיצד להוציא אותו מהדיכאון והשיטה שלנו מלמדת כיצד לעלות לשמחה. כי אם אתה שורה בדיכאון, אינך מסוגל לעשות אפילו צעד אחד. את כל המצבים החשוכים האדם צריך להפוך לאור, אחרת הוא לא יתגבר עליהם.
התורה מספרת לנו על מצבים ברורים שאנחנו עוברים ומשנים את הטבע המקורי שלנו בעזרת המאור המחזיר למוטב.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.09.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ואז מגיע השחר
אור שמציל ומטביע אותי
"אני ישנה וליבי ער…"
