דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התקדמות ב"דרך תורה"

התקדמות ב"דרך תורה"

laitman_2010-11-19_8052.jpg

שאלה: האם אפשרית איזו יגיעה עצמית, אם "אין עוד מלבדו" והכול נקבע מלמעלה?

תשובתי: אתה מקבל מלמעלה רק הזדמנויות לתת יגיעה, ובהזדמנות הזאת יש לך בחירה חופשית איך לנצל כל רגע, איך לבצע פעולה – בכוחות שלך או בכוחות שהעמידו לך מלמעלה. בזה הבחירה שלך.

נניח שאני נמצא באיזה שהוא מצב (1) וצריך להגיע למצב אחר (2). ההבדל בין המצב השני למצב הראשון הוא בזה, שאני הופך להיות טוב יותר. אני יכול להגיע לזה בשתי דרכים: ב"דרך ייסורים" או ב"דרך האור המחזיר למוטב", "אור מקיף". בין שתי הדרכים האלה נמצאת הבחירה החופשית שלי.

מה זה משנה מבחינתי? – אם אני מגיע מהמצב הראשון למצב השני בדרך תורה, אז אני עולה לגובה של הפער הזה בין האגו שלי ותכונת ההשפעה. באופן כזה אני מעלה את הנקודה ההתחלתית והמטרה לגובה חדש ובפעם הבאה מתקדם עוד יותר גבוה.

אבל אם אני לא מממש את הבחירה החופשית שלי, אז אני לא אבנה את הכלי שלי. בזה שאני מתקדם בדרך של ייסורים אני לא בונה שום דבר. הדבר היחיד שאני משיג על ידי הייסורים, זה את הרע שלי, בעוד שעל ידי האור אני משיג את הטוב.

את אותו המצב שאני משיג, אני יכול להרגיש בשני אופנים: כטוב או כרע. כך אני מתקדם.

עכשיו אנחנו השגנו מצב מסוים בהתפתחות שלנו. אנחנו התפתחנו, אבל ההתפתחות הזאת נראית לנו רעה. מנקודת המבט של האגו שלנו אני רואה את עצמי יותר ריקני. אבל אני יכול, בזה שנשאר באותו המצב, להסתכל עליו מנקודת מבטה של ההשפעה, ואז אני ארגיש שהוא מועיל להתקדמות שלי.

הכול כאן תלוי על מה אתה מסתכל: על חצי הכוס המלאה או חצי הכוס הריקה. כך צריך גם לראות את עצמך. כלומר, אנחנו מתקדמים תמיד, ומדובר רק על אילו אבחנות אני עשיתי, איזו הבנה השגתי. אולי אני ראיתי, שהכול טוב, ואולי כל הזמן סבלתי מזה שרע לי עוד ועוד ועוד… עד שהרע הזה לא הגיע למצב שכבר לא יכולתי לסבול אותו, ואז אני בכל זאת נאלצתי לעשות צעד קדימה ולהתקדם בדרך הטובה.

וחוץ מזה, "דרך תורה" ו"דרך ייסורים" לוקחים זמן שונה. "דרך ייסורים" היא הרבה יותר ארוכה מאשר "דרך תורה" ועוד יותר כואבת. "דרך תורה" הרבה יותר קצרה, כלומר אנחנו מרוויחים בה זמן.

והדבר העיקרי שאנחנו משיגים בדרך הזאת, זה אבחנות בין טוב ורע, אור וחושך, ביני לבין הבורא, ביני לבין הזולת. האבחנות הפנימיות האלה מאפשרות לי לגלות את העולם הרוחני. אני חייב להרגיש היכן אני נמצא.

גם עכשיו אני נמצא בגמר התיקון. שום דבר לא משתנה סביבי, זה אני שצריך להשתנות. אני צריך לבנות בתוכי אבחנות רוחניות, כלי קליטה. אני נמצא בנצחיות, בשלמות, פשוט בגן עדן, בים של אור, אבל איפה כל זה, למה אני לא רואה את זה? אני מרגיש עייפות, חוסר כוחות, אדישות, במקום להרגיש את כל השלמות הזאת.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 15.06.2016

ידיעות קודמות בנושא:
להחיות את העבודה השגרתית
מסלול המראה במקום מבוך מפותל
על פרשת דרכים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/cuDyP

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest