התפתחות הדרגתית

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 3

המקובלים, אשר השיגו את המבנה הפנימי של העולם, מתארים את כל הבריאה כרב-ממדית, המורכבת מהרבה "עולמות". בעיקרון, על זה כבר מתחילים היום לדבר גם פיזיקאים וגם פסיכולוגים.

העולם ה"מרובה" מורכב ממעגלים קונצנטריים, שאותם אנחנו חוקרים מתוך העולם הקטן שלנו, שנמצא במרכז הנקודה המרכזית שלהם.

המקובל הגדול האר"י כותב, שלאחר שהכול הצטמצם, נמשכה קרן אור ובראה את כל העולמות עד לעולם שלנו, שהוא האחרון מכולם והנמצא בתוך החלל הריק הפעור. ורק ערוץ צר של אור עובר מעולם אין סוף (שמסומל בציור כ – ∞) לעולם שלנו.

אנחנו מתחילים להתפתח מהנקודה המרכזית ביותר שלו, שמתוכה, על פי האסטרונומיה, על ידי כוח הפיצוץ נוצר כל החומר. על פי חכמת הקבלה החומר נוצר כתוצאה מצמצומים עוד לפני המפץ.

העולם שלנו הפוך לחלוטין לכל מה שקיים מחוצה לו. ולכן כל מה שקיים חוץ ממנו, אנחנו לא מרגישים. יחד עם זה, אנחנו מרגישים רק את מה שנכנס דרך חמשת החושים שלנו ומתוך זה מתארים לעצמנו את תמונת העולם. זה מה שיש לנו.

כל הבריאה נוצרה על ידי צמצום עקבי ממעלה למטה. כלומר, כל העיגולים הצטמצמו בהדרגה עד ששטח הצמצום נשבר להמון חלקים תחת השפעת האור. ולכן בתוך החומר (הרצון לקבל) מופיעות תכונות של האור, רק בצורה הפוכה.

אם התכונה של האור זה להשפיע, למלא, לאהוב, לחבר, להעשיר, ליצור, כלומר, ליצור הכול שיהיה מועיל, טוב, נצחי, אז כאשר הוא נכנס ושבר את החומר, הוא חילק אותו להמון חלקים, ובעצמו הוליד במקום הזה תכונות ההפוכות לו, תכונת קבלה, אגואיזם, כפייה, שנאה, דחייה, כל מה שמזמין בנו רגשות שליליים, למרות שאנחנו משתמשים בהם, כי זה הפך להיות הטבע שלנו. וכך אנחנו קיימים.

כל מה שמפריד אותנו (מה שנקרא "פרעה"), זה התכונות השליליות של האור, ההפוכות לו. מתוכן אנחנו יכולים לחקור אותו, בזה שמפרשים כל הזמן במהופך, ויכולים לראות מה מתרחש.

לכן העבודה שלנו מתממשת ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר בהשפעה מעל לקבלה, בהשתוקקות לקשר, לחיבור, לאהבה, להתעלות מעל עצמנו, מעל לטבע שלנו. באופן כזה אפשר ללכת קדימה.

אבל אנחנו בעצמנו יכולים לעשות רק מאמצים קטנים, מה גם, שאותם מסוגלים לעשות רק אנשים שיש בהם "נקודה שבלב", תחילתה של תכונת ההשפעה.

בעיקרון, הניצוץ הזה קיים בכולם, רק שהוא מתגלה בהדרגה, תחילה בבני אדם יותר עדינים ואחר כך ביותר גסים. כמו כן, ככל שהאדם גס יותר, כך הפוטנציאל הרוחני שלו גדול יותר. למרות שיותר קשה לו לתקן את עצמו, אבל בהתאם לזה, גם עוצמת הגילוי של הגובה הרוחני שלו תהיה גדולה יותר. לכן, אלה שיתוקנו אחרינו, יוסיפו להשגה שלנו אור עצום.

אנחנו, נניח, משיגים בסך הכול את "דרגת נפש", ואחר כך, כאשר זה עובר אליהם, הם משיגים דרגות "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה". כי כל דור משיג איזה רף מסוים, והדור הבא שבא במקומו משיג גובה יותר גדול. ואנחנו מתפתחים באופן זהה.

ההתפתחות שלנו היא הדרגתית. אלה שמתעוררת בהם ה"נקודה שבלב", נוטים לחיפוש אחר משמעות החיים. הם לא מושפעים משום דת, מה שמעניין אותם זו השגה, כלומר מילוי ריאלי בידע, בהרגשה, ביכולת "לשלוט" בכל העולם, לגלות אותו במלואו, להרגיש אותו בתוכם, ובאופן ריאלי, מוחשי להרגיש את עצמם בתוכו. לזה דוחפת אותם ה"נקודה שבלב".

אבל ה"נקודה שבלב" לבדה לא מספיקה לזה, אלא דרושה גם כן עזרה הדדית של שאר החלקים השבורים של הרצון הכללי, או לפחות של חלקם. כך מתאספת הקבוצה.

מה גם, שלא אנחנו אוספים את הקבוצה. היא נוצרת כאילו באופן מקרי. העניין הוא, שמסביבנו קיים אור עליון שממלא את החלל הריק שנוצר (אנחנו מכנים את זה חלל ריק, מפני שלא מרגישים בפועל את האור), והוא פועל עלינו במידת הנטייה וההשתוקקות שלנו לתכונה שלו.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בסנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
התקופה הסמויה של ההתבגרות הרוחנית
הנקודה שמקשרת אותי עם העולם החיצוני
איש את רעהו יעזורו