דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התנאים שבהם נבדקת האהבה

התנאים שבהם נבדקת האהבה

שאלה: מה מסמלת תפיסת המציאות בצורה של: "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא"?

תשובתי: התפיסה של "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא", זוהי המציאות האמיתית היחידה שקיימת. ואילו אנחנו קיימים בהסתרה מדומה, ב"עולמות", כלומר בהעלמות שקיימות רק כלפינו כדי לאפשר לנו להיתקן.

בעל הבית, שנמצא מול האורח, מסכים עם רצונו של האורח ועושה ביניהם כזאת הסתרה, כדי שהאורח לא ירגיש את בעל הבית ואת מעשיו הטובים. כי המתנה הזאת משתקת את האורח! האורח רוצה להיות כמו בעל הבית, אבל לא יכול לעשות שום דבר, כל עוד בעל הבית ממלא אותו בכל טוב.

בתנאים כאלה האורח לא יכול לומר לבעל הבית, שהוא אוהב אותו ורוצה להשפיע לו. אפילו שהוא אומר את המילים האלה, אבל הם יאמרו רק כהודיה לבעל הבית על טוב ליבו כלפי האורח. כך לא בודקים אהבה, את היחסים. אהבה בודקים במצב כזה, שבו אתה מוכן לתת את כל מה שיש לך! אז באמת רואים שאתה אוהב, שאתה משפיע.

לכן בעל הבית מסכים עם האורח שצריך לאפשר לו את התנאים הנכונים להביע את היחס שלו. אחרת, לאורח אין שום טעם לקבל את הטוב מבעל הבית, הוא רק יסבול מצער. במקום להנות מהכיבוד של בעל הבית, הוא יאכל את עצמו.

זה מסב סבל גדול מאוד לאורח, ולכן הוא מוכן לעשות צמצום על הרצון שלו ("צמצום א'"). לאחר מכן מתפתחת מערכת, שמאפשרת לאורח לעשות את התיקונים שלו. הוא כאילו נזרק רחוק מבעל הבית, לקצה השני של הבריאה, של המציאות, כאילו שנופל מהצוק לתהום.

אבל הוא שמח בזה! כי על ידי הנפילה יותר ויותר למטה, הוא מתחיל לגלות מי הוא. מקודם הוא התמוסס בתוך האור העליון, שדאג לכול וכיסה הכול. האור מילא את הרצון לקבל, והרצון אפילו לא הבין מה הוא מהווה בפני עצמו. כך מרגיש את עצמו אדם שנמצא תחת חסותו של אדם חשוב ומשפיע, שבזה הוא בעצמו יכול לא לחשוב על שום דבר, ולכן מתחיל לאבד על עצמו.

אבל הנברא שנזרק מהבורא לקצה השני של הבריאה, מקבל עכשיו יכולת לבדוק האם הרצון שלו היה אמיתי בעולם אין סוף, לעשות הכול למען בעל הבית, בדיוק כפי שבעל הבית עושה עבורו. האם האורח באמת רוצה ומסוגל לעשות את זה? וכאן מתחילה העבודה שלו.

תחילה נעשית תקופת הכנה ארוכה, אלפי שנות היסטוריה שבה אנחנו בינתיים לא יכולים אפילו להיחשב כקיימים כלפי העולם הרוחני. זהו בינתיים רק תהליך פנימי שמתרחש בנו, כמו חלום. כמו שבחלום, תוך 5 דקות חולפים 50 שנות חיים. כך גם אנחנו, על ידי כניסה למציאות הרוחנית, לסולם המדרגות הרוחני, מביטים לאחור, וכל הדרך שעברנו בחיים האלה נראית לנו כאפיזודה קצרה וחסרת משמעות, מקסימום בכמה ימים. קנה המידה של המתרחש משתנה לחלוטין.

ולאחר שהאורח מצמצם את הרצון שלו, הוא יכול עכשיו להתחיל לעבוד ולהתאים את עצמו לבעל הבית. הוא מוכן לקבל מבעל הבית רק באותה המידה, שהוא יכול בזה להשפיע לו. הוא מוכן להימצא בחושך ולקבל את החושך כאור. כלומר הוא כבר לא זקוק בטעם ובמילויים של בעל הבית למען תענוג עצמי. אבל הוא מקבל את המילויים האלה רק כדי להשפיע וליהנות לבעל הבית.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 08.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
פחד שהופך אותנו ראויים לגילוי
המציאות האחת
החישוב שעושה ממני אדם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xlZ6f

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest