דף הבית / המשבר ופתרונו / התחנה הסופית של ההתפתחות הגשמית

התחנה הסופית של ההתפתחות הגשמית

שאלה: האם אפשר לומר, שהתקדמות רוחנית מתרחשת במקביל להתפתחות העולם?

תשובתי: לא! העולם הגשמי כבר התפתח עד למידה הסופית שלו. ואילו אנחנו נמצאים בדרגת "אדם" ויכולים להמשיך את ההתפתחות שלנו בדרגה רוחנית יותר גבוהה.

כלומר, הטבע הדומם, צומח, חי והאדם, בטבע הבהמי שלו, מיצו את כל אפשרויות ההתפתחות. לכן העולם אינו מבין כיצד להתקדם הלאה. לאדם אין, לא כוחות ולא תכונות מתאימות, כדי שאפשר יהיה לשנות משהו. התפתחות הציוויליזציה נכנסה למבוי סתום ומתגלה בצורה של משבר כללי בכל תחומי החיים.

אף אחד לא רואה שום אמצעים שיכולים לעזור למצב שנוצר. ודאי שבחברה ישנם כל מיני חכמולוגים שקופצים בראש, שמנסים להציע משהו ועל חשבון זה לטפס יותר למעלה, כל עוד אפשר להרוויח משהו לעצמם. אבל כל זה מהר מאוד נושר. כל אחד מהם כמו "פָאקִיר לשעה", לא יותר מזה.

מה שלא יגידו פילוסופים, כלכלנים, פוליטולוגים (מדינאים), סוציולוגים, הם לא יכולים להציע משהו בונה, משהו חיובי. למרות שיש להם מבט נכון, פחות או יותר, על המתרחש בחברה, אבל לאחר בדיקה, כל ההצעות שלהם מסתברות כאבסורדיות לחלוטין. פשוט האגו שלהם רוצה לומר, שעדיין יש לו משהו: איזה רעיון לתיקון או לפחות מניעתו של הסוף הקרוב.

לכן אנחנו נמצאים במצב מאוד לא נעים, העָם הורדם, הוא חי עם השמחות והצער הקטנים שלו, גורר אחריו את הקיום בן החלוף שלו, רק שלא יהיה גרוע יותר.

לראשונה במשך כל ההיסטוריה של ההתפתחות, האנושות שקועה באפטיה מוחלטת.

אנחנו ניסינו הכול: פיאודליזם, קפיטליזם, סוציאליזם, קומוניזם. ועכשיו ישנה איזו נטייה מסוימת של חזרה למערכת פיאודלית, חלוקה של מדינות לחלקים קטנים. זה אותו הפיאודליזם. גרמניה של לפני מאתיים שנה הייתה מורכבת מעשרות נסיכויות קטנות, מוכנה שוב להתחלק. לא מזמן ונציה ערכה משאל עם על התנתקות מאיטליה.

הם סבורים, שבהפרדה הזאת יש מהות הגיונית: "אני התנתקתי ממך, אתה ממני, אנחנו יחידות מנהליות עצמאיות. מאחר וכל אחד מאיתנו הוא בפני עצמו, כבר יותר קל לנו לתקן ולהסדיר את החיים בתוך הגבולות שלנו". האגו לא כובש שטחים גדולים מדי, הוא שולט בתוך הרפובליקות הקטנות שהתנתקו.

הן ככלל, מאוד לאומניות ואפילו מוכנות ללכת להקרבה, אבל רק להיות עצמאיות. למשל, הקטלונים לא סובלים את הספרדים, הקורסיקאים את הצרפתים, הסקוטים את האנגלים.

זה מצביע על כך, שאנחנו לא מוכנים לאיחוד ומנסים בכל צורה להימנע ממנו, על אף שהטבע מחייב אותנו לאיחוד. אם אנחנו, לפי הפרמטרים שלנו, לפי הרגשות והרצונות שלנו, היינו מוכנים להתאחד, אז לא היו בעיות.

האירופאים, בזה שהחליטו ליצור את האיחוד האירופי, לא הבינו שצריך לבטל לא רק את הגבולות, אלא גם את חוסר האיזון בין המדינות. את כל זה אפשר היה לעשות, אבל האגו שלהם לא אִפשר להם לעשות זאת. הוא נשאר לא מתוקן, ולכן עמים רבים רוצים עכשיו לחזור חזרה למשהו יותר מוחשי, קטן: "זה, שלי!".

כל אחד משבעה מיליארד האנשים מתבודד בפינה שלו. אנשים יותר ויותר מתקשרים זה עם זה רק דרך מסך האינטרנט. רק השיטה של חינוך והשכלה אינטגרליים נותנת את המוצא מהמבוי הסתום הזה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 26.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מי ינצח: השנאה או הצורך הקיומי?
חכמת החיבור בעידן של בדלנות 
בגלגול של חבית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/9XQgs

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest