השמחה מהמפגש המיוחל

את קריאת הזוהר אפשר להשוות למפגש מיוחל עם אדם אהוב, שכל כך חלמתי להיות קרוב אליו יותר. וכשסוף כל סוף אנחנו נפגשים, לא חשוב לי מה בדיוק הוא אומר, העיקר שכשאני נמצא לידו ושומע את קולו, אני מרגיש את הקירבה שלנו. והמילים עצמן אינן חשובות לי, שידבר, אני אפילו לא ממש מקשיב, אני רוצה להרגיש דרכן איך אני כל הזמן מתקרב אליו יותר ויותר, מרגיש אותו יותר ויותר חזק.

כך גם עם ספר הזוהר. כל המילים והסיפורים שמובאים בו, כביכול מבלבלים אותנו. אחר כך נבין מדוע זה כתוב כך. הרי אלו השמות של החיבורים שלנו. אבל לא חשוב לי מה כתוב בספר, על מה הוא מדבר, העיקר שבזמן הזה אני קרוב אליו. מרוב שמחה על כך שאני כבר מחובר איתו, אני לא ממש שם לב למילים שבו. העיקר שאנחנו קרובים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד בשמחה
הפָסָל של נשמתי
על גלי הזוהר אל עבר המטרה הנחשקת