דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / השכנוע המתוק לא לפרוץ קדימה

השכנוע המתוק לא לפרוץ קדימה

הבעיה היא, שהאדם מסתפק במה שיש לו. הוא מגיע לאיזה מצב ומרגיש שהצליח במשהו, הבין משהו, הרגיש. ואז הוא רוצה לפתח את אותה המדרגה: להיות בה יותר חכם, להבין ולהרגיש עוד יותר. הוא מתחיל להתפשט באותו המצב כאילו "לרוחב": לחפש כל מיני פסוקים השייכים לאותה המדרגה שהוא עכשיו השיג בלב ובשכל שלו.

הוא מתעמק במצב הזה ורוצה להישאר בו. הוא כאילו רוצה להישאר מורה לכיתות א' עד ה' וכל הזמן לעבוד באותה הרמה, רק להתעמק יותר ויותר בחומר ולשפר את המיומנות שלו. אבל האם זה טוב? אולי כדאי לו להיות מורה לכיתות בוגרות, מכיתה ו' ומעלה?

אם הוא מתחיל לעלות לשם, אז שם יש דברים שאותם הוא צריך ללמוד, להתמצא בהם. וכאן מתחילות הבעיות, כאבי ראש, לחץ. כך עובד הכוח האגואיסטי ("קליפה"), שמאפשרת לנו לעבוד: "בבקשה, תעבוד במצב שבו אתה נמצא עכשיו. רק אל תלך קדימה, אל תטפס גבוה יותר!".

כדי לעשות צעד למעלה, אתה צריך את הכוח העליון. או שהוא יעורר וימשוך אותך, או שאתה תימשך אחרי הקבוצה. אבל ידוע ש"מוסיף דעת, מוסיף מכאוב". לכן זה כל כך קשה לזוז קדימה. והכוחות שעוצרים אותנו נקראים "קליפות". ה"קליפה" מבטיחה לך חיים מתוקים ומשכנעת: "תישארי איתי! אני אעטוף אותך ואתה תרגיש חם, נוח ושקט". ואתה נרגע, נאחז בהבטחות הללו, וזה הסוף שלך.

זאת כל הבעיה. הרי, אם ה"קליפה" הייתה מראה לך את הפנים האמיתיים שלה, ואם היית רואה איך היא עוצרת אותך ולא נותנת להגיע להשגה ולמילויים גדולים, היית נלחם בה. אבל כל הקושי הוא בזה שהיא מרגיעה אותך ובכל רגע ורגע תופסת אותך ומוצצת ממך את המילויים. והיא מצליחה בזה בגלל המתיקות שאתה מרגיש, כשאתה נרגע מעט או מנמנם בשיעור. זאת העבודה האופיינית של ה"קליפה".

מתוך שיעור על פי "הקדמת ספר הזוהר", 12.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הקבוצה יותר חזקה מה"קליפות"
צל מעל לעולם
כיצד להפוך אויבים לחברים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest