קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: ביקורת זו תכונה שיש כמעט לכולנו במידה כזו או אחרת, חלקנו מודעים לה יותר חלקנו פחות. לרוב היא פוגעת מאוד בקשרים בין אנשים. מכיוון שאנחנו עוסקים בחיבור, רצינו לברר את המלכודת של הביקורת, ואיך אנחנו יכולים להפוך אותה למקפצה. מהו השורש לביקורת?
תשובתי: האגו שלנו, אני כל הזמן בודק את עצמי כלפי אחרים כדי לייצב את עצמי נכון בצורה טובה וכמה שיותר נוחה כלפי כולם, אפילו כלפי הבורא. אני אמלוך. החוק של האגו, העיקרון שלו זה "אני אמלוך", אני נמצא במרכז הבריאה, ומכאן כל היתר.
שאלה: אז למה ה"אני אמלוך" לא לוקח את האדם לרצות להיות דוגמה? למה הוא דווקא מבקר אחרים?
תשובתי: שיקבלו אותי כמו שאני, הם צריכים לאהוב אותי כמו שאני ואני כזה. כמו שאימא אוהבת אותי כמו שאני, אני טוען שכך כולם צריכים להתייחס אליי. איך יתכן שמישהו יראה בי משהו שלילי?
הערה: מצד אחד אנחנו בדיוק כך, וכל אחד חושב מה פתאום יש בי משהו שלילי, ומצד שני אנחנו רואים באחרים בעיקר את השלילי.
תגובתי: באחרים זה ברור. אם אני לא רואה את מה ששלילי באחרים אני נכנס לדיכאון.
שאלה: יש לאגו סיפוק מהביקורת הזאת?
תשובתי: אני חייב להרגיש כל הזמן שאני מוצלח. פשוט מאוד.
שאלה: אז כשאני מסתכל על אחרים בביקורת זה לא בגלל שאני רוצה לשפר אותם אלא בגלל שאני רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמי.
תשובתי: כן, אני רוצה להרגיש מעליהם.
