השגה מתוך ניגודים

"כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.

כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. כך הלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא." (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת "תזריע", סעיף 105).

החושך מגלם את כל השלילי שאנחנו משיגים בחיים: חוסר ביטחון, פחד, קמצנות, גאווה, בוז. בשביל מה הבורא ברא את החושך כמשהו הכי אכזרי, מלוכלך, הפוך לו עצמו? – דווקא כדי להשיג את האור.

אנחנו, הנבראים, יכולים לקבוע הכול רק מתוך ניגודיות. הבורא זה רק אור אחד אין סופי. אין בו שתי תכונות מנוגדות, כדי להרגיש, להעדיף וללמוד זה מתוך זה. ולכן אנחנו צריכים להבין, שלא יכולה להיות תכונה אחת ללא האחרת.

בעלותנו למעלה, אנחנו בהכרח עולים בקווים ימין ושמאל, בשתי הרגליים, בתכונות מנוגדות, בהרגשות מנוגדות, וככל שיש יותר אור, אז ודאי שהוא מורגש מתוך ניגודיות עם חושך גדול יותר. זה קורה כל הזמן ובכל מקום: בכל ההרגשות, מחשבות, החלטות.

לכן האדם צריך להצטייד מראש בסבלנות רבה, ביכולת לעבור את כל זה. אבל לא קל לבצע את זה, כי הדרך הרוחנית היא דרך היטהרות מהאגו המבוססת על מאבק פנימי.

רק תמיכה נכונה של הסביבה, התחזקות תמידית שלה מסוגלת להחזיק את האדם מעל פני המים, והוא בעצמו אף אחד ושום דבר. לכן כאשר מתאספים עשרה אפסים, שמבינים שהם אף אחד ושום דבר, אבל יחד עם זה משתדלים בכל הכוח לעזור זה לזה, אז יורד עליהם האור העליון והופך אותם לגיבורים.

שאלה: מהי הפסיכולוגיה של התנועה הפנימית הזאת של האדם?

תשובתי: התענוג שהוא מקבל זה לא תענוג מזוכיסטי. הוא מופיע מתיקון עצמי.

תתאר לעצמך עשרה אנשים שלא יכולים לעזור בכלום זה לזה, אבל משתדלים לעשות את זה בכל כוחם. בזה יורד עליהם כוח עליון גדול מאוד, מפני שכל אחד נאבק עם האגו שלו כדי לעזור לאחרים. יוצאת ערבות מעגלית, והכוח העליון מקשר, מחזק, מעלה אותם לדרגה הבאה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 12.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
התקדמות לקראת הנס
אור וחושך: הערכה מחודשת של הערכים
חשיכה כאורה יאיר