השבירה הייתה הכרחית

הדבר העיקרי בכל התמונה הזאת, זה להבין שאנחנו נמצאים במצב אחד. כשמתעוררת בנו הנקודה שבלב, היא דוחפת אותנו לגלות את המציאות האמיתית, שתלויה אך ורק במאמצים של האדם עצמו ולא בשום דבר אחר.

כל המציאות כבר קיימת מלכתחילה בכל שלמותה ותפארתה. אך ללא גילוי הרע, ללא הסבל, ללא הצער, לא נוכל להגיע להרגשת המציאות האמיתית.

כשהאדם מגיע לכך, ודאי שהוא מצדיק את כל השלבים של הדרך שאותה עבר בתהליך התפתחות הרצונות שלו. עכשיו הוא מבין שכל הייסורים, שעברו על כל חלק מנשמתו, היו הכרחיים כדי לגלות את המצב האמיתי, שהיה שלם מלכתחילה.

וזה שהרצונות מצטיירים לו כשבורים, מפוררים, מרוחקים זה מזה וסובלים – זה מפני שרק בצורה כזאת הוא יכול היה לרכוש את הסבל של הכלי הגדול, דווקא מפני שהוא התחלק להמון חלקים, שאותם הוא מרגיש כזרים.

ובהדרגה, בזכות האור, שמתקן את היחס שלו כלפיהם, האדם מגלה, שאלה החלקים שלו עצמו, ובמידה הזאת מקבל יכולת להצדיק את הסבל שכּל העולם חווה במשך כל ההיסטוריה.

כך הוא אוסף בתוכו את כל הסבל של הכלי (הרצון) הענק הזה, ומסוגל לסבול אותו. וכך הסבל הענקי המצטבר של כל הזמנים ושל כל הנשמות, נאסף בכלי אחד על ידי האהבה שלו והחיבור שלו אליהם. ואז הוא משיג את המצב שנקרא "כל המתאבל על ירושלים", את המלכות הכללית השבורה. וכשהוא מגלה אותה, הוא מגלה גם את שמחתה.

ומזה מובן, שהשבירה הייתה הכרחית כדי לעזור לנו לגלות את הסבל של כל הנשמה הענקית הזאת, מתוך הימצאותנו במצב המנוגד לשלמותה.

לכן האדם מצדיק את כל המעשים האלה: את השבירה ואת כל תהליך התיקון, והוא רואה בזה חסד גדול, אהבה חלוטה של הבורא אליו.

אם לא השבירה, הוא לא היה מסוגל לסבול כזה כלי ענק וריקני, שהפוך מההשפעה הגדולה שלו! לכן השבירה שבה אנחנו נמצאים היום היא הזדמנות להשיג את הרצון המושלם, את היראה השלמה, ולהתאבל על ירושלים, כדי להרגיש סוף כל סוף את שמחתה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 09.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה"
אם אתה לא יודע על המחלה שלך, זה לא טוב
המחלה: שבירה מוחלטת