דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / השאלה הכי חשובה בחיים – פרק ראשון מתוך הספר "תמיד איתי"

השאלה הכי חשובה בחיים – פרק ראשון מתוך הספר "תמיד איתי"

הגעתי אל הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, עייף מחיפושים ורעב לאמת, שאחריה חיפשתי כל חיי. השאלה "בשביל מה אני חי?" עינתה אותי במשך תקופה ארוכה, התישה אותי כליל.

אני זוכר את עצמי כילד, שוכב על הדשא הגבוה בפארק העירוני, מביט אל הכוכבים, וחושב בגעגוע ובתקווה: "אולי משם תגיע אליי התשובה? מהי תכלית חיי? במה?!". עוד לא התחלתי את חיי, אבל געגוע בלתי מוסבר כבר כרסם בי. השתוקקותי למצוא מטרה נעלה, נסתרת, אמתית לחיי.
השנים חלפו. ניסיתי למצוא תשובות במדע, מבין דפי הספרים, להבין את תכלית החיים מבחינה לוגית, אבל לא הצלחתי. והמצב רק החמיר. המאמצים שלא נשאו פרי הולידו בי תחושות של תסכול, של ריקנות ושל חוסר אונים, שרק הלכו והתעצמו. ברגע מסוים, התחלתי לחשוב שאסיים כך את חיי, מבלי להשיג דבר.
עליתי לישראל, ובמשך ארבע שנים עבדתי כאלקטרונאי בצבא, בשיפוץ מטוסים. אחרי שעזבתי את הצבא, פתחתי עסק עצמאי מצליח. רכשתי דירת פנטהאוז דו-קומתית, וניסיתי לחקות את אורח חייהם של העשירים והמפורסמים. חשבתי שכך אצליח להשכיח מעצמי את הכול… אבל לא. לא הצלחתי לברוח.
לא פעם הייתי מתעורר בלילות, יוצא אל החצר, ומתקשה לעצור את שטף הדמעות שזרמו מעצמן. "מה קורה כאן?!" חשבתי לעצמי, ופניתי למישהו, מבלי להבין אפילו למי: "תן לי כיוון! תנחה אותי לפחות היכן לחפש!".
בשלב כלשהו, חשבתי שאמצא מענה במסגרת הדת. אנשים דתיים נראו לי מלאי ביטחון עצמי ושלווה. נראה היה לי שהם מצאו את משמעות החיים. נסעתי לירושלים, לרב ידוע, דובר השפה הרוסית. כשהגעתי אליו, הוא הסביר לי במלוא הרצינות שהנחש הקדמוני התהלך על שתי רגליים.
"הרי כך כתוב!" הוא אמר. "אתה מצפה ממני להאמין בזה?" שאלתי אותו. "כמובן. הנה, תראה, כך כתוב, שחור על גבי לבן", הוא ענה. גישתו הפשטנית הבריחה אותי מיד.
לאחר מכן נפגשתי עם ד"ר ברנובר, ד"ר לפיזיקה שחזר בתשובה. קיוויתי שאוכל למצוא שפה משותפת עם מדען ופיזיקאי, אך גם זה לא צלח.
במסגרת חיפושיי, ניסיתי ללמוד תלמוד בכפר חב"ד. למדתי עם קבוצת בני נוער במשך כשלושה חודשים, ובמקביל קראתי את "ספר התניא". אך גם שם לא מצאתי מענה לשאלותיי.
במהלך כל ה"החיפושים" הללו, פגשתי בחור שהוטרד משאלות דומות לשלי. שמו היה חיים מלכה.
התחלנו להיפגש מדי ערב וללמוד יחד. הפכנו לחברים. למדנו בשיטתיות ספרים רבים. חיים קרא בקול, ואני כתבתי, כמו בהרצאות באוניברסיטה. כך למדנו ספרים על גבי ספרים של הרמ"ק, הרמח"ל ומקובלים נוספים.
אך הרגשתי שהספרים לא באמת עוזרים לי. יותר מזה – הרגשתי שהם גם לא יעזרו לי, אם אמשיך באותה דרך. עמוק בתוכי הבנתי שלא אצליח לפרוץ את דרכי לבד, שאני חייב למצוא מורה, אדם שכבר צלח את הדרך. ושוב פנינו לחיפושים.
המקובל הראשון שפגשנו ביחד, היה הבאבא סאלי. כולם אמרו שהוא מקובל. כשהגענו אליו, ראינו לפנינו אדם פשוט ופתוח מאוד. הוא סיפר לנו על מה שהרגיש, אך לא היה ביכולתו להסביר את תחושותיו.
לאחר מכן הלכתי למרכז הקבלה של ברג. קניתי את כל הספרים שהוצעו שם למכירה, עד האחרון שבהם. נפגשתי עם ברג בעצמו, ואפילו לקחתי אצלו כמה שיעורים פרטיים. אך ברגע שהוא החל לשלב בהסבריו מושגים כמו ה"קוסמוס", הבנתי מיד שזה לא המקום שלי. לא יכולתי לסבול מיסטיקה…
הגעתי לירושלים, אל הרב יצחק זילברמן, שהיה ידוע בציבור כמקובל. זילברמן לימד קבלה על פי הגאון מווילנה (הגר"א), ויחד עם זאת היה אדם דתי שכולם כיבדו, שלא כמו ברג, שעיסוקו במיסטיקה עורר סלידה בקרב הציבור הדתי. זילברמן אמר לי: "אנו חיים בקרב אנשים מאמינים, ולכן עלינו ללמוד את התלמוד. הוא יגן עלינו ויאפשר לנו ללמוד קבלה, שהרי איש אינו אוהב את הקבלה".
התחלתי ללמוד אצלו. הוא לימד אותי כמה מיסודות חכמת הקבלה מתוך הספר "ספרא דצניעותא", שנכתב על ידי הגאון מווילנה. אך גם הוא לא היה מסוגל להסביר לי הרבה דברים! הוא פשוט קרא מתוך הספר, וזהו. זה הוציא אותי מדעתי: "על מה מדובר בספר? על מה?!" שאלתי בתסכול. "יום יבוא ונגלה", הוא ענה.
ה"יום יבוא" הזה לא התאים לי. הייתי זקוק לתשובות ולא להבטחות. לאחר מכן זילברמן הגיע לביתי וראה את ספריו של בעל סולם, הרב יהודה אשלג, על המדפים בסלון. הוא החוויר, הצביע לעברם, ואמר: "את אלו מוטב להוריד למרתף, מחוץ לטווח הראייה". בקשה זו גרמה לי להחליט שהגיע הזמן לסיים את לימודיי אצלו. כך הגנתי לראשונה על בעל הסולם. אז עוד לא ידעתי שאקשור את כל חיי ואת כל גורלי עם שמו ועם מורשתו.
✅ קראתם את הפרק הראשון מתוך הספר "תמיד איתי", מוזמנים לטעום מפרקים נוספים ולרכוש את הספר המלא >> bit.ly/39Ibnrf
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Z9ty1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest