דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הרשע היחיד בעולם

הרשע היחיד בעולם

מתוך שמעתי, מאמר א', "אין עוד מלבדו":

"ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב, שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות  עם ה'.

מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו. וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה."

אני רואה, שכל הכוונות והרצונות שלי הם על מנת לקבל. אני רוצה להתחבר עם החברים ולגלות ביניהם את הבורא, כדי להשפיע לו. אבל לאחר כל הניסיונות שלי, אני מגלה שזה בכלל לא אופייני לי.

"והגם שמקבל לפעמים איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה, אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות."

זה נקרא, שאני כבר תופס את העליות והירידות שלי, בהתאם לכך שאני רואה עד כמה אני דואג דרך הקבוצה לבורא שצריך להתגלות בתוכה, עד כמה אני משתוקק לראות בכל ההנהגה העליונה, שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומטיב. אני מגלה בקבוצה תכונות תואמות, אבל אני מבין, שבעצמי אני לא מסוגל להשתתף בזה.

יוצא, שאף אחד אינו אשם חוץ ממני. אנשים רגילים ברחוב, מנוהלים לגמרי על ידי הבורא בצורה אינסטינקטיבית טבעית. ולכן הם לא אחראיים לשום דבר ומהווים צדיקים גמורים. כי הם רק מבצעים את הפקודות של הבורא, ללא ההשתתפות העצמית שלהם.

והחברים, כפי שאני רואה, משקיעים את כל הכוחות בעל מנת להשפיע. והרשע היחידי שנשאר בעולם הזה שהיה רוצה לצאת מהאגו, אבל לא מסוגל, זה אני בעצמי. יוצא, שרק בי תלוי המצב הכללי של הכלי, של הנשמה הכללית.

לכן, מצבו של הבורא תלוי בתוצאות המאמצים שלי. הבורא יכול ליהנות מהנבראים ולהתגלות להם רק בתנאי שאני אוסיף את הפרוטה שלי. ובלי זה לבורא לא תהיה נחת רוח, ואני אהיה אשם בזה!

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע.

פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'."

מצד אחד, אנחנו צריכים להסכים עם כל הפעולות שעוברות עלינו. ורק עם דבר אחד אני לא יכול להסכים: עם זה, שבכל הפעולות האלה אני לא יכול להצדיק את הבורא, להודות לו ולהלל אותו. רק על זה כואב לי.

ודאי שאני לא מצטער על עצמי, אלא על זה שאני לא יכול להוסיף את החלק החסר שלי, את הפרוטה שלי לכלי הכללי השלם, כדי שהבורא יוכל להתגלות בו וליהנות ממנו.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 29.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד להפוך את דרך הייסורים לדרך האור?
הסביבה היא הביטחון שלי לעתיד
על "התועלת מהדחיות"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NN7uh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest